כמה טוב שבאת הביתה

אני לא רוצה שתלך!” אמר עומרי לאבא שלו. “ילד שלי אני מאמין שאתה מספיק בוגר כדי להבין אותי”
“אז אני לא בוגר ואני לא מבין איך אתה עושה לנו את זה! לאיפה אתה הולך? מתי אתה תחזור?”
לפני שנענה לעומרי על השאלות בואו
נבין מאיפה כל זה התחיל…
, אז היי, אני עומרי ואני בסך הכל ילד די רגיל: גבוה, שיער בלונדיני עם עיניים כחולות. אני בן 11
. לומד בבית ספר אורנים בכיתה ו’ -2 רק בנים . וגר ברחוב חיים ויצמן 18
אני משחק, לומד, צופה והכל ברמה די ממוצעת.
. יש לי 2 אחיות מעצבנות- טוהר בת 16 וארבל בת 9
הדבר היחיד שלא רגיל אצלי זה אבא שלי- הוא במילואים. הוא בא לביקור קצר. עכשיו
כשהבנתם מה קרה כשהוא היה צריך לחזור בואו נחזור לסיפור…
בום! נטרקה הדלת והנה עוד פעם הגענו לאותו מקום- אבא הלך וכולנו התפזרנו לחדרים.
כעבור שעה, פתאום נשלחה הודעה מהקבוצה של הכיתה עם המורה: “תלמידים יקרים,
עוד 3 ימים יתקיים בבית הספר יום אבות ובנים. בערב כולם יפגשו בכיתתנו ישחקו ביחד
כדורסל/ כדורגל, נאכל ונחזור מקווים לראותכם. לעוד פרטים היכנסו לאתר בית הספר.
לא ידעתי מה להגיד, פשוט ישבתי ושתקתי. בואו, אני אעשה לכם ספוילר- לא הלכתי לערב באותו
יום.
עבר שבוע, כבר שכחתי שזה קרה עד ששלחו שהיה כל כך מוצלח שעושים את זה עוד פעם.
הגיע היום, כבר ראיתי את כולם מצלמים תמונות ומעלים ופתאום- דפיקה בדלת! “עומרי רוצה
לראות מי זה?” “לא” אמרתי. אז אמא פתחה ופתאום הייתי בשוק מוחלט “אבא!” צעקתי ורצתי
ישר אליו, “נו אז רוץ להתארגן!” הוא אמר לי ופתאום קלטתי- הוא בא בשביל ללכת איתי! כשחזרנו
אכלנו עם כולם ופתאום ארבל שאלה: “אז מתי אתה חוזר למילואים?” אבא הסתכל על אמא בחיוך
ואמר לנו את הדבר שחיכינו לשמוע כבר שנה וחצי- השתחררתי!
הסוף!
ולסיום אני רוצה להגיד תודה לכל צה”ל שאתם שומרים עלינו ומגנים בכל יום מחדש
ולתמיד ולקוות שהחטוף האחרון בעזה- רן גויאילי ז”ל יחזור.