כינויים של אהבה- בעקבות הרב קוק
שלום קוראים לי אליה ויש לי תוכי כחול שקוראים לו סקיין בלו ואני אוהב אותו מאד. נתתי לו את השם הזה ובקיצור סקיין כי הוא כחול כמו השמים וגם כי הוא הגיע אלי יום אחד מהשמים במתנה ונכנס אלי לחדר. אני תמיד יושב איתו וקורא סיפורים על הרב קוק שהוא מאד מיוחד בשבילי ובעל מידות טובות שכדאי ללמוד ממנו. אני רוצה לספר לכם היום בסיפור שלי סיפור שקרה פעם לרב קוק כשהיה ילד קטן. לכל אחד יש כינוי שההורים או החברים שלו נותנים לו, למשל הכינוי שלי אליוש. אני אספר לכם היום על משחק של כינויים של הרב קוק והחברים שלו. פעם אחת בחופש מהתלמוד תורה שיחקו החברים של הרב קוק במשחק הכינויים שכל אחד ממציא כינוי למישהו אחר שהוא רואה בגינה.
לאיש שמן שהתגלש עם הילדים שלו במגלשה הירוקה המציאו אבא בפעולה
ולאישה גבוהה שהלכה עם כלב קטן קראו מיכאלה-ג’ירפה.
וככה כל הזמן, הסתכלו על כל האנשים שהיו בגינה והמציאו כינויים.
פעם אחת אפילו צחקו שאבא בפעולה נהיה קצת רזה כדי שיצליח לרוץ במתקנים עם הילדים שלו. כל הזמן הזה הרב קוק ישב בצד ושתק. הוא לא רצה לצחוק על האנשים.
פתאום שמעו קול של אישה זקנה שאמר שהוא באמת אבא בפעולה ורק שתדעו שיש לו בן שנפצע בתאונת דרכים והוא עושה את הכל כדי לשמח ולהצחיק אותו.
אחר כך הרב קוק אמר שזה מעניין הסיפורים של האנשים שהם המציאו להם את הכינויים ואולי כל אחד יחקור על הסיפור של מישהו שהמציאו לו את הכינוי. אז הם בדקו גם מי זו מיכאלה-ג’ירפה וגילינו שהשם האמיתי שלה זה אנה שנולדה בחוץ לארץ ועלתה לארץ ישראל והיא מאד אוהבת לטייל בכל מקום ובמיוחד אוהבת לטייל עם הכלב שלה ג’ימי.
ואז הרב קוק שהיה ילד החליט שמעכשיו הכינויים ישתנו כי לכל אחד יש סיפור שהוא מענין. וגם צריך להיות רגישים לזולת כשאנחנו מדברים עם אנשים, ובמיוחד כשאנו ממציאים להם את הכינויים.
ואז כשהרב קוק והחברים שלו שהפכו להיות התלמידים שלו היו מסתובבים יחד, הם היו ממציאים לאנשים כינויים חדשים- כינויים של אהבה.
