כיבוד אב
נהוראי ליב כיתה ה אורטל
אדם מבוגר היה גר בבית אבות. כאשר הגיע בנו לבקרו באחד הימים האב לא היה דברן גדול והבן הגיע להעביר אתו את הזמן, שעה בערך, כדי לסמן וי שביקר את אביו.
הם ישבו בחצר בית האבות והבן הגיע עם עיתון ספורט כי לא היה לו על מה לדבר עם אביו. הבן קרא בעיתון הספורט, כולו היה שקוע בעיתון בעוד אביו מסתכל מסביב. לפתע, הבחין האב בציפור ופנה לבנו:
דני מה זה? שאל אותו כשהוא מצביע לעברה.
הבן בחוסר שקט מוריד את העיתון, מתבונן לכיוון שמצביע עליו אביו ומשיב “ציפור דרור”, וחזר לקרוא בעיתון.
שקט…
עוברת עוד דקה או שניים ושוב מצביע האב לכיוון כלשהוא. שוב הוא שואל את בנו, בני מה זה? ושוב מוריד הבן בחוסר חשק את העיתון, הפעם משיב הבן בקוצר רוח לאביו: אבא, “ציפור דרור”! “ציפור דרור”!!! ושוב חוזר לקרוא עיתון.
עוברות כמה דקות נוספות, האב פונה לבנו שוב ושואל מה זה שם? כשהוא מצביע לכיוון אחר. שוב מוריד הבן בחוסר חשק את העיתון, הפעם כשהוא רואה על מה מצביע אביו, הוא צועק לו בתגובה: דרור!!! ציפור דרורררר!!!! ושוב חוזר הבן לקרוא את העיתון.
האבא קם והלך. כאשר הבן ראה כי אביו הולך ונכנס אל הבית אבות, הוא היה אובד עצות. לאחר כמה דקות חזר האב ליד בנו ואמר לו קרא לי בבקשה מה שכתוב בדף הזה. מה שתקרא בו היה לפני שלושים שנה, יש תאריך בראש הדף.
הבן התחיל לקרוא:
היום הייתי בגינה עם הבן שלי, הבן היחיד שלי, בני אהובי, שהוא בן שלוש. הוא שאל אותי היום על ציפור דרור. מה זה אבא? הוא שאל אותי אותה שאלה עשרים ושבע פעמים! וכל פעם השבתי לו: בני, ציפור דרור ונישקתי וחיבקתי אותו…
כשהבן קרא את המילים החל לבכות הוא חיבק את האב וביקש ממנו סליחה.
