כוחו של שמע ישראל
“כולם לפתוח חוברות בעמוד 58” קראה המורה שפרה בחומרה מנסה להתגבר מעל להמולה אשר שררה בכיתה.
“כל אחד קורא בשקט את הטקסט בעמוד 58 על הרב הרצוג ועונה על שאלות: 1,2 ו-3”
הכיתה דממה, כל אחד היה עסוק בקריאת הטקסט והענייה על השאלות.
“סיימתי המורה” קרא תלמיד אחד, ולאחר דקות אחדות סיימו רוב התלמידים.
“נהדר” אמרה המורה שפרה ומיד השתתקה הכיתה.
“שיעורי בית ליום חמישי!” אנחות החלו להישמע, “לחפש באינטרנט סיפור על הרב הרצוג, לקרוא בכיתה ולומר מה למדת”
יום חמישי:
המרה שפרה נכנסה לכיתה וסרקה בעיניה את כל התלמידים שעמדו זקופים במקומם.
“אפשר לשבת” אמרה בחדות, התיישבה על כיסא המורה ואמרה:
“אני קוראת עכשיו שמות ומסמנת גם את שיעורי הבית שהיו לנו…”
“מה היו שיעורי הבית?” קטע אותה תלמיד נבוך בחשש לבאות, המורה שפרה ההתעלמה ממנו והתחילה לקרוא שמות, כשהגיעה לשמו של אותו תלמיד אמרה:
“שיעורי בית אני מבינה שלא הכנת, אני צודקת?” שאלה והתלמיד הינהן לעברה בחשש
“לא ידעתי מה היו שיעורי הבית” אמר כמעט בלחישה שהמורה ביקשה שיחזור על דבריו.
“אני הבהרתי טוב מאוד מה היו שיעורי הבית וכנראה שלא הקשבת, ועכשיו אתה גם תישא בתוצאות, מחר אתה נשאר שעה שביעית בתוספת עבודה כפולה תודיע להורים!” השיבה לו, והמשיכה לקרוא שמות מתעלמת מהתלמיד החיוור במקומו שמלמל כל מיני תירוצים שלא העז לומר בקול.
המורה שפרה סיימה לקרוא שמות הסתכלה בשעון ואמרה: “במשך החודש הקרוב אנחנו נקדיש חמש דקות מכל שיעור לקריאה של סיפורים שכתבתם על הרב יצחק הרצוג ונלמד מתכונותיו” אמרה עשתה “נתחיל היום עם ילד אחד ונתקדם”
בין רגע הורמו אצבעות כל הכיתה בתקווה להיות הראשונים שיקראו את חיבורם בפני הכיתה.
“בוא נראה” חשבה המורה שפרה בקול “בוא יונתן!”
ילד גבוה וקצת שמן עם חולצה בצבע צהוב ומכנסיים ירוקות, התרומם מכיסאו שעל פניו מרוח חיוך גדול מלא גאווה, והתקדם אל קדמת הכיתה בחשיבות עצמית מופרזת פתח דף מקופל והתחיל לקרוא:
“כוחו של שמע ישראל
לאחר השואה הנוראה של בני עמנו יצאו משלחות רבנים רבות למנזרים בכל רחבי אירופה לחפש ולאסוף ילדים שנשלחו למנזרים במהלך המלחמה בכדי שלא יפגעו.
הרב יצחק הרצוג בעצמו עבר מנזר, מנזר בניסיון להשיב ילדים יהודים לדתם ולעמם.
לאחר שעבר הרבה מנזרים בלי תוצאות ראיות לשמם הגיעו למנזר אחד בוא קורא סיפורנו:
“אין כאן ילדים יהודיים!” אמרה אם המנזר בפנים חמורות סבר.
“אני רוצה לראות בכל זאת” השיב לה הרב, וראשת המנזר נענתה לו יודעת שלא ימצא דבר.
אחות אחת צעירה וגבוהה הוציאה בפקודת ראש שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים.
הרב החל מדבר אל הילדים מספר על חנה ושבעת בניה, ועל רבי עקיבא ועוד סיפורים על גדולי עמנו.
אך אף ילד לא נע ולא זע.
מלוויו של הרב כבר התייאשו מכינים את עצמם למנזר הבא.
אך פתאום הסתובב הרב אל הילדים וקרא שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד בכל כוחו מיד הרימו את ידהם שבעה ילדים לכסות את עיניהם.
אלה יהודים קרא הרב בהתרגשות כך לימדה אותם אימם שהרדימה אותם כשהיו קטנים.”
“וואו כל הכבוד יונתן זה סיפור מדהים” אמרה המורה שפרה בהתפעלות “מה אתה לומד מהסיפור ועל הרב?”
“אני לומד על דבקותו של הרב במשימה שלקח על עצמו ולא וויתר!”
כל בני הכיתה מחאו כפים ליונתן ששב לחזור ממקומו.
סוף
