פעם אחת היה ילד בשכונה ששמו עומר . עומר היה ילד חביב בשכונה וכולם אהבו אותו וכמו כל יום רגיל הוא הלך לבית הספר, פגש את חבריו ולמד. יום אחד כשבית הספר הסתיים הוא חזר לביתו וההורים חיכו לו בדאגה בסלון. עומר לא הבין למה הוריו דואגים ושאל את הוריו: “מה קרה?” ההורים סיפרו לו שהם צריכים לעבור דירה בגלל שהבית הזה ישן. עומר ניבהל ואמר “מה?!? זה אומר שאנחנו גם צריכים לעבור עיר? ואני צריך לעבור בית ספר? וגם אני צריך להיפרד מהחברים שלי ?!?! אני לא מסכים בשום אופן !!! ” הוריו אמרו “מה? אבל אתה תמיד אמרת שאתה רוצה חדר משלך ?!? ” ועומר ענה: “כן, נכון אני רוצה לעבור דירה ושיהיה לי חדר משלי אבל לא אמרתי שאני רוצה לעבור בית ספר” . עומר התעצב, הלך לחדרו וטרק את דלתו.
למחרת בהפסקה עומר שאל את חברו גילי אם הוא יכול לספר לו משהו אישי? עומר ניסה לומר וזה לא הצליח לצאת לו מהפה והוא שוב ניסה וזה לא הצליח “אני… אני… עובר… ” גילי ניסה להבין מה שהוא אמר אבל הוא לא הצליח ” מה? אני לא מבין אותך, אתה עובר? מה? לאיפה ? נו… תגיד את זה כבר !!! ” עומר ניסה וניסה עד שהוא אמר בנשימה אחת ” אוקיי… אני עובר דירה אז זה אומר שאני עובר בית ספר ואם אני עובר בית ספר זה אומר גם שאני צריך להיפרד מכם, החברים שלי וממך”. גילי נהיה עצוב, נאנח ולא אמר דבר ופשוט הלך. כשבית הספר נגמר עומר הלך לביתו וחשב לעצמו “אין ברירה אנחנו צריכים בית חדש כי שלנו ממש ממש ישן”. עומר הגיע לביתו ואמר בגאווה להוריו “אמא, אבא אני רוצה את הבית החדש אני ממש רוצה אותו !!!” הוריו שמחו שעומר קיבל החלטה והם יכולים לקנות את הבית בלב שלם. למחרת הפסקה עומר העדיף לא לשחק עם החברים שלו, פתאום שמע קול של משהו. הוא הסתכל אבל לא ראה אף אחד מסביבו. הוא הבין שהקול בא מדימיונו שלו ואמר לו ” שלום, זה אני היצר הטוב, אני אומר לך שתנסה ללכת לגילי ולעודד אותו למרות שאתה עובר”. פתאום הופיע לו היצר הרע ואמר לו ” שלום, זה שוב אני היצר הרע זה שמופיעה לך בסיוטים. טוב לא משנה… מה שרציתי להגיד לך זו זכותך לעבור דירה אז אתה צריך לפגוע בהם כדי שהם ירגישו רע, ממש ממש רע !!!” עומר נבהל ואמר “מה? מה פיתאום אני לא עושה דבר כזה!” עומר הלך לגילי ואמר לו “אתה החבר הכי טוב שלי ואני לא רוצה לאבד אותך!!” אחרי שגילי שמע את זה הוא התרגש ממש והזמין אותו לשחק איתו.
לאחר כמה חודשים עומר עבר לדירה החדשה. הוא נסע בהסעה שאספה אותו מביתו. הנסיעה ארכה זמן רב אבל לא הייתה לו בעיה כי לבסוף הוא יפגוש את חבריו.
כשבית הספר הסתיים עומר חזר לביתו החדש, בא להוריו ואמר להם “איזה כיף שנשארתי עם חבריי. אולי הבית הזה ענקי אבל הלב של חברים שלי הרבה יותר גדול!”. הוריו שמחו שהכל הסתדר לטובה. וככה זה התנהל כל בוקר ובוקר. כולם נהנו מכולם והיו להם חיים נפלאים בבית המרווח והחדש עד עצם היום הזה.
הסוף!
