יומני היקר אני רוצה לספר לך משהו שקרה לי בתחילת שנת הלימודים:
הגעתי לכיתה וראיתי ילדה חדשה.
רציתי לדבר איתה אבל אז ראיתי את שתי הילדות שכל הזמן
מציקות לכולן עוברות לידה ואומרות לה משהו. אני לא שמעתי מה הן אמרו
כי הייתי רחוקה אבל כשהן הלכו ראיתי אותה בוכה.
אז ניגשתי אליה ושאלתי אותה “מה קרה”?
אלא שאז שתי הבנות האלה צעקו עלי “מה את רוצה ממנה היא רק ילדה חדשה לא שהיא מכירה מכאן מישהי!”.
והן יצאו מהכיתה צוחקות. אז אמרתי לילדה החדשה
“אל תתייחסי אליהן הן כל הזמן מציקות לכולן”
הוספתי גם “לי קוראים רבקה איך קוראים לך?”
היא אמרה בגמגום “קוראים לי… קוראים לי ט… טליה”
אז אמרתי לה שזה השם שתמיד רציתי ועכשיו יש לי חברה שקוראים לה ככה
וטליה אמרה: “ב…באמת?”.
“כן באמת.”
אחרי שסיימנו לימודים בבית-ספר, חזרתי הביתה והרחתי ריח נפלא של פלאפל
ושאלתי את אמא שלי: “אוכלים פלאפל?
“כן רבקה אוכלים פלפל” היא ענתה.
אחרי הארוחה עשיתי שיעורי בית בחשבון והלכתי לחוג שלהתעמלות קרקע ופגשתי שם את טליה וקראתי לה “טליה ,טליה!!
מתי נרשמת לחוג?”
“גם את כאן בחוג רבקה?”. אמרה טליה. “כן” אמרתי.
טליה התרגשה כל כך שהיא עשתה גלגלון מהתרגשות
“וואו את עושה גלגלון מאוד טוב”. אמרתי
וטליה הסמיקה ממחמאות כי כול הבנות שהיו שם אמרו: “וואו כול
הכבוד את ממש טובה איך את יודעת? רק היום הצטרפת
ואת מאוד טובה”.
ורק ילדה אחת אמרה “נו באמת, זה רק גלגלון. אני יודעת לעשות
גשר ולעלות לעמידת ידיים לחמש דקות”
“נו אז תראי לנו, אנחנו מאוד סקרניות אנחנו רוצות לראות עם את
באמת יכולה לעשות את זה” אמרתי
“אני לא יכולה, עכשיו”. והפרצוף שלה נהיה אדום מבושה.
ואז אמרתי לטליה באוזן “אל תתייחסי אליה היא סתם מקנאה”.
“לא אכפת לי” אמרה טליה.
“טוב אם לא אכפת לך זו בחירה שלך, אני לא אחליט בשבילך.”
לאחר החוג, חיכיתי שיבואו לקחת אותי ושאלתי את טליה “מי מחזיר אותך?”
“נראה לי שאני הולכת ברגל הביתה” אמרה לי טליה. “מה! למה?” שאלתי
“כי אבא שלי בעבודה, ואמא שלי עוד חצי שעה בבית. אז אני הולכת
ברגל.” אמרה טליה.
“אמא שלי עוד מעט מגיעה את רוצה לבוא איתי?”
“יתחיל לרדת גשם עוד מעט, תסתכלי על העננים” אמרתי,
“טוב, באמת יש הרבה עננים”
ושניה אחרי זה התחיל לרדת גשם.
אמרתי לטליה ” בואי נכנס מהר מתחת הגג שלא נרטב”.
אחרי כמה דקות אמא שלי הגיעה וסיפרתי לה שלטליה אין מי
שיבוא לקחת אותה. אמא שלי הסכימה שתבוא איתנו וטליה נכנסה איתי לאוטו.
אמא שלי שאלה את טליה איפה היא גרה וטליה ענתה לה שברחוב צה”ל 13 .
מעולה, אמרה אמא, אנחנו גרות בצה”ל 12 אני אוריד אותך בבית שלך”.
הורדנו את טליה בבית שלה והמשכנו לבית שלנו ואמא אמרה לי שטליה ממש נחמדה ואולי אזמין אותה אלינו יום אחד.
“כן, היא באמת נחמדה. וגם כשרונית מאוד” עניתי לה.
אחרי כמה ימים טליה ואני הלכנו ברגל שתינו יחד לבית-הספר.
ובהפסקה התאמנו על התנועות של הריקוד של החוג.
ואז שתי הילדות שבתחילת שנה הציקו לטליה, ניגשו אלינו ואמרו לטליה
“סליחה על איך שדיברנו”
טליה אמרה שזה בסדר, והיא סולחת ומאז כולנו חברות.
