יריות בבית- הכנסת: מלאכי נחמן
היה היה בית כנסת ישן עם עשרות מתפללים במרומי הר החרמון.
קרוב לשם היה כפר של ערבים. הערבים תכננו להתחפש ליהודים, להיכנס לבית הכנסת ולירות במתפללים.
יום אחד הם נכנסו לבית הכנסת מחופשים “והתחילו להתפלל”. ובאמצע תפילת שמונה עשרה בשקט בשקט הם עזבו את הסידור ועלו למעלה לעזרת הנשים והתחילו לירות במתפללים.
בום — בום— נשמעו יריות מלמעלה. כל המתפללים בבית הכנסת נבהלו מהיריות. הם לא הבינו מי יורה עליהם כולם ניסו לברוח אבל הם לא הצליחו. ערבים נוספים שהיו במקום נעלו אותם והכניסו אותם “לשבי”.
שלושה ילדים ושמם נפתלי, נחמן ויהודה הגנו על רב בית הכנסת. הילדים גם מאוד פחדו אבל בזכות רוח הקודש שהיתה בהם הם הצליחו להתגבר על הפחד ולמרות שלא היו להם נשקים הם נלחמו בשם ה’. ה’ ראה שהם כל כך מתגברים על הפחד ומנסים להציל את בית הכנסת הקדוש ועזר להם. ואז התחילו להגיע עוד ערבים שבלבלו את הילדים. הם העסיקו אותם חלק ירו בהם והאחרים גנבו את ספר התורה אבל ילד אחד ששם לב רץ במהירות מטורפת לחטוף מידו של הערבי את הספר תורה. הילדים האחרים גרמו לשאר הערבים להתעלף מרוב מכות, ונחמן לקח מהם את הנשק. הרובה היה רובה גולות, כל הילדים כעסו על נחמן מה בכלל רובה גולות יעזור לנו?! הוא קצת נעלב אבל הוא ידע בלב שהוא יצליח עם הרובה הזה להפיל את האויבים כמו דומינו, הם יחליקו על הגולות. נפתלי ויהודה ראו שהרובה גולות באמת עוזר להם, הם הצטערו על מה שאמרו והעליבו את נחמן וביקשו סליחה. ועשו תורות על הרובה. נחמן הציע שהערבים יעמדו בטור , נפתלי ויהודה עשו את הדברים לפי התכנית של נחמן. נחמן ירה על הרצפה את הגולות וזה עבד לפי התכנית. כל הערבים נפלו כמו דומינו. נחמן העביר את רובה הגולות ליהודה ולקח נשק אחר. בינתיים שכל הערבים שכבו על הרצפה כמו דומינו שלושת הילדים עלו למעלה והחזירו להם נקמה. הערבים מגיעים משני הצדדים, אה, הרובה השני שנחמן לקח היה מטורף! היה אפשר להכניס לתוכו פצצה, שאפשר להכניס לתוכה כל דבר נגיד -פצצה עם בניין. אני יורה את הפצצה היא מתפוצצת וגם הבניין מתפוצץ ויורה חתיכות של בניין לכל אבר….. בקיצור ניצחנו בזכות הרובים המטורפים שה’ עזר לנו להשיג!
המסר הוא להאמין בהשם ולהתגבר על הפחד הגדול כמו הילדים האלה.
