ימין ושמואל

היו היו פעם זוג נעלי בית, לאחד קראו ימין ולשני קראו שמואל. הם נולדו אצל יעקוב הסנדלר ומשם היגיעו לחנות הנעליים של ורד. הם חיכו שם שבוע עד שיום אחד נכנסה לחנות ילדה קטנה בת 5 ואמרה לאמא שלה ”אמא אני מאוד רוצה את נעלי הבית האלה הם נראות ממש טוב”. “את בטוחה שרה? את אלו את רוצה?”
כששמע זאת ימין דחף את שמואל ואמר לו ”היא אמרה שאנחנו ממש יפות ושהיא רוצה אותנו ושמואל היחזיר לו ”אוי, חבל, דווקא התחלתי להתרגל לחנות של ורד” . ”אבל תחשוב שמואל, יהיה לנו בית, נגור ביחד עם שרה” אמר ימין לשמואל.
אמא של שרה אמרה לורד ”אני רוצה בבקשה את נעלי הבית האלה” והיצביעה לכיוון ימין ושמואל. ואז פתאום הירגישו ימין ושמואל יד שלקחה אותם מהמדף ושמה אותם בתוך קופסא.
הנסיעה הייתה ארוכה מאוד, אבל בסוף היגיעו לבית של שרה. למחרת הם ראו את שרה. שרה אמרה להם ”בוקר טוב” וימין אמר ”בוקר טוב גם לך שרה אני ימין והוא שמואל אנחנו תאומים חצי זהים” ושרה שאלה את ימין ”אז למה התאום שלך לא מדבר?” ”אם… הוא פחות אוהב לדבר” ”הי דבר בשם עצמך” אמר שמואל והוסיף בלחישה לשרה ”האמת היא שאני לא כל כך אוהב לדבר”.
בוקר למחרת התעוררה שרה ורצתה ללבוש את נעלי הבית החדשים שלה- ימין ושמואל ופתאום… ראתה שרה ששמואל חסר היא שאלה את ימין
”איפה התאום שלך?”
“אין לי מושג, אני ישנתי כל הלילה וכרגע התעוררתי”
“מה אין לך מושג? הוא התאום שלך! הוא ישן לידך?”
“את יודעת מה, הייתי כל כך עייף ולא שמתי לב”
בינתיים, באותו הזמן, ביער שליד ביתה של שרה, שמואל מצא את עצמו לבד ומבולבל. הוא חשב לעצמו “מה קרה פה? לפני רגע הלכתי לשון בבית של שרה ופתאום אני מתעורר ומוצא את עצמי ביער. גם היה לי חלום מוזר שכלב חוטף אותי ומביא אותי ליער. אולי זה קרה באמת?” שמואל היה עצוב, הוא הרגיש בודד, ולא ידע איך לחזור אל ימין ואל שרה, אל הבית החם והנעים. הוא אמר לעצמו “שמואל, תחשוב חיובי, הם בטוח יבינו שנעלמת ויצאו לחפש אותך. כרגע תתמקד בלשרוד עד שהם יבואו”. מאותו הרגע הוא הרגיש הרבה יותר טוב והאמין שיחזור הביתה בקרוב.
ובביתה של שרה, ימין ושרה הזעיקו את אמא של שרה – שלומית, וניסו לחשוב ביחד לאן יכול היה להיעלם שמואל. שלומית אמרה: “באמצע הלילה שמעתי רעשים מוזרים מהסלון, נראה לי שכלב היה בתוך הבית, אולי הוא לקח את שמואל?”
“אמא, בואי נצא לחפש אותו” אמרה שרה “הוא בטח נמצא ביער”. הן יצאו בריצה מהבית, כשימין בידה של שרה. תוך כמה דקות הן כבר היו בתוך היער, מחפשות את שמואל וקוראות בשמו.
פתאום הן ראו משהו שדמה קצת לשמואל אך מכוסה בעלים ובבוץ, ימין קרא “שמואל, זה אתה? אחי התאום?”
קול חלש ענה להם “ימין?, שרה? זה אתם?”
“כן! זה אנחנו! דאגנו לך כל כך, איך הגעת לכאן?”
“באמצע הלילה חלמתי חלום ובחלומי כלב לקח אותי מהבית ישר אל תוך היער. התעוררתי ביער והבנתי שזה בכלל לא היה חלום אלא קרה באמת. פחדתי מאוד בהתחלה, הייתי מבולבל. אבל החלטתי לחשוב מחשבות טובות ולהאמין שתמצאו אותי. והנה, באתם! “
שרה הרימה את שמואל, חיבקה את זוג נעלי הבית האהובים שלה, והבטיחה להם שלעולם לא תאבד אותם יותר.
“אני חושבת שנסיים את כל העניין עם שוקו חם בבית!” אמרה שלומית .