ילד של אבא
שמי איתן ואני גר בפנימייה, רציתי לספר לכם מה עברתי לפני 5 שנים.
4 שנים למדתי בבית ספר בעיר חיפה, לאחר מכן עברתי לפנימייה בעיר נהריה.
הגעתי לבית ספר חדש ולא מכיר אף אחד.
הגעתי לכיתה באמצע שיעור, המורה קיבלה אותי יפה ואמרה לי לשבת ליד רועי.
בהפסקה ישבתי לבד עם הצעצוע שלי בחצר האחורית וניגש אלי שלומי ילד מהכיתה ששאל אותי למה אני עצוב? למה אני כועס ומה יש לי.
בהתחלה לא רציתי לשתף אותו ואז החלטתי לספר לו שאני גר בפנימייה כי אמא שלי נפטרה ואבא לא יכול לגדל אותי לבד ואני מאוד מתגעגע להורים שלי ובמיוחד לאבא שלי כי לא ראיתי אותו הרבה זמן.
שלומי שיתף אותי שגם הוא לא רואה את אבא שלו ושהוא גדל אצל אמא שלו וזה גם ממש קשה לו והציע לי להיות חבר שלו.
לאחר ההפסקה היה לנו שיעור אומנות, לא רציתי לשתף פעולה עד שאחד החברים לכיתה הציע לי לשבת לידו וללמד אותי מה עושים.
יום עבר ועוד יום, שבוע ועוד שבוע ולאט לאט הכרתי את החברים לכיתה.
יום אחד המורה באה וסיפרה לנו שלקראת סוף שנה עושים ערב הורים וילדים בבית הספר.
אני ישר התחלתי שוב להרגיש את הגעגוע להורים שלי, כעסתי ופחדתי שאבא לא יבוא ואז אהיה מאוכזב.
לא רציתי לדבר עם אף אחד, התרחקתי מכולם והייתי עסוק עם עצמי בלבד.
כששלומי ניסה לדבר איתי ולהציע לי לבוא לשחק איתם ולעשות איתם דברים לא רציתי והוא ניסה לשאול אותי כמה פעמים למה והסברתי לו שאני חושש שאבא שלי לא יגיע למסיבה ואהיה עצוב.
שלומי ניסה לעודד אותי אבל זה לא עזר, הייתי עדין עצוב.
שלומי דיבר עם כל ילדי הכיתה וסיפר להם שאני עצוב ושאני מתגעגע לאבא שלי, שאני חושש שלא יבוא למסיבה בבית הספר ויהיה איתי.
כל החברים באו וישבו איתי והתחילו לספר על המשפחה שלהם.
אחד סיפר שרואה את אבא שלו רק בלילה שחוזר מאוחר מהעבודה, אחת סיפרה שפוגשת את אבא שלה רק בסופי שבוע שהולכת לדודים שלה, אחד סיפר שגר אצל משפחה אומנה ופוגש את אמא שלו פעם בחודש לכמה שעות, אחד סיפר שאבא שלו מת באופן פתאומי והיו עוד הרבה סיפורים ואז הבנתי שאני לא הילד היחידי שחי בלי אבא ואמא.
החברים לכיתה החליטו שהם רוצים לשמח אותי ושתהיה לי הפתעה במסיבה עם ההורים והחליטו להכין לי שיר וריקוד שקשור לאבא, הם דיברו עם המורה לריקוד שלנו וסיפרו לה את מה שאני מרגיש והיא ישר החליטה לשתף איתם פעולה וכולם כמובן שמרו את זה בסוד ממני שזה למסיבת הורים.
כל שיעור מוזיקה במשך כמה שיעורים עבדנו על ריקוד ומילים לשיר “ילד של אבא”.
ערב המסיבה הגיע ואני לא יודע עדיין אם אבא שלי יגיע.
המורה לריקוד שלנו אמרה לנו “ילדים אני רוצה שנציג להורים את הריקוד והשיר שעבדנו עליו לאחרונה אתם מוכנים?!” וכולם הסכימו.
רקדתי עם כולם ובסיום השיר כל ילד רץ להורה שלו וחיבק אותו ופתאום קם מישהו מהשורה האחרונה ובא לקראתי לבמה ואני קולט שזה אבא שלי!!!!
אבא שלי רץ אלי וחיבק אותי חזק, אמר כמה שהוא גאה בי וסיפר לי שכל כך התרגש לראות אותי רוקד ושר את השיר “ילד של אבא” והזכרתי לו את עצמו כשהיה קטן.
אבא הבטיח לי שמעכשיו ניפגש יותר ונבלה יותר זמן ביחד ונעשה דברים כיפיים.
מאז ועד היום אני פוגש את אבא שלי פעמים בשבוע ואפילו עושה אצלו שבת אחת לשבועיים.
זכיתי בחברים לחיים וזכיתי להכיר את אבא שלי מחדש.
מגישה: שירה ניסים כיתה ה-1.
