יום אחד היתה משפחה שגרה בעוטף עזה וקרה מקרה מפחיד ומלחיץ.
זה היה בערב שבת ילד מהמשפחה עלה לתפילה ושמע בזמן התפילה אזעקה והבית כנסת היה קצת רחוק מהבית שלו. הילד פחד ושאל אנשים מה לעשות “אני מפחד, לאן ללכת?” ואז הילד ראה מרחוק מכוניות של מחבלים וברח לכיוון הבית שלו בריצה מהירה ובבכי.
המחבלים השיגו את הילד ולקחו אותו לעזה, והכניסו אותו לתוך מנהרה והוא ראה כמה אנשים שהוא מכיר מהישוב שלו והרגיש פחד ובכה הרבה.
בזמן שהיה חטוף היה לו שלוש ארוחות ביום וכל הזמן הוא חשב שיוציאו אותו ושהוא יחזור למשפחה שלו. כל שבוע העבירו אותו ממנהרה למנהרה וזה היה מפחיד שהמחבלים החזיקו אותו עם רובים והוא בכה המון. הוא ראה גם אנשים שהוא מכיר שהחזיקו אותם גם עם רובים.
במהלך הימים הילד חשב על הארץ ורצה לחזור לארץ כל רגע. כל הזמן הוא ראה מחבלים מסתובבים עם רובים והוא כל הזמן דמיין איך חיילים מהצבא באים ומצילים אותו והוא חיכה לזה מאוד.
יום אחד הוא ראה רכב של חיילי צה”ל והתרגש אבל פתאום הוא ראה שהוא חלם את זה סתם ובכה מאכזבה וזה היה מפחיד שהוא שמע מלא דיבורים בערבית כי הוא לא ידע בכלל ערבית והוא פחד ממה שהם אומרים ואולי הם אומרים שהם יהרגו אותו והוא לא רצה שיהרגו אותו.
לפעמים כשהמחבלים לא ראו הוא שיחק עם ילדים שהים איתו בשבי שהוא לא הכיר אותם לפני. הם היו משחקים במסירות אבנים על הרצפה שלא ישמעו אותם וגם מדברים המון וזה היה כיף אבל גם מפחיד. הילדים אמרו אחד לשני שכשהם ישתחררו אז הם יבואו ויפגשו ביחד ויהיה כיף מאוד והם יהיו גם חברים הכי טובים לכל החיים ולעולם לא יפרדו.
הילדים כל הזמן חלמו ושיתפו אחד את השני בחלומות שלהם והיה להם נחמד מאוד וגם הם המציאו עוד המון משחקים ושיחקו בהם וככה הזמן עבר להם יותר מהר בשבי. הילד שמח לפגוש את הילדים ואם הוא לא היה פוגש אותם הוא היה מאוד עצוב בשבי.
הילד בכה מאוד בגלל שעוד חצי שנה תהיה הבר מצווה שלו. והילד שיתף את החברים שלו בחלום שחלם בלילה. בחלום הוא היה משוחרר ועשה את הבר מצווה שלו וטס לנורווגיה ועשה שם טיול עם כל המשפחה המורחבת שלו והיה לו מאוד כיף, הם ראו נופים מהממים של הרים ואגמים. ובבקתה שבה ישנו היו שתי קומות והיה לו כיף מאוד. הוא שיחק בפינג פונג, בכדור עף, בכדורסל, בכדורגל ועשה הרבה ספורט. וכל יום כל המשפחה המורחבת הלכה לטיול אחר. הם הלכו לרכבל, לאגמים ולהרים והוא מאוד נהנה. בסוף החלום החברים אמרו לו אתה תראה בסוף זה יתגשם.
ואז… שמעו בום! הם נבהלו וצעקו “מה קרה?” וראו מלא רכבים של חיילי צה”ל וראו את המחבלים עם הנשקים שניסו לתקוף אבל לא הצליחו ושחררו אותם.
בסוף כשהילד הגיע הביתה הוא ראה את כל המשפחה שלו אומרת לו “מזל טוב!” בהתרגשות גדולה, הוא שמח מאוד והתרגש וחיבק את אמא שלו ואת כל המשפחה והזמין את החברים ואמא שלו אמרה לו “בוא לקרוא בתורה” ואז הילד אמר לה “מה, למה לקרוא בתורה? זה עוד חצי שנה” והיא הסבירה לו שעברה חצי שנה, הילד היה בהלם שעבר כל כך הרבה זמן בשבי.
