יום שמחת תורה , יום חשוב ושמח לעם היהודי קיבל השנה משמעות אחרת. משמעות של “לזכור ולא לשכוח”.
היום שהיה צריך להיות היום הכי שמח בקרב משפחתי והמדינה כולה, הפך ליום אסון.
עם ישראל עבר טלטלה קשה מאוד, טלטלה פיזית ורגשית כאחד.
עם היוודא על גודל האסון יצאו חיילנו הגיבורים לשמור עלינו ולהבטיח את קיומו של העם היהודי בארץ ישראל.
אבא שלי הוא אחד מהגיבורים שעטו עליהם מדים, נשאו נשק וירדו לדרום במטרה להגן ולשמור על כולנו.
אבא שלי השאיר מאחוריו את המשפחה המורחבת שחגגה יחדיו את החג, את אשתו היקרה ושלושת ילדיהם החמודים ביניהם אותי- איתן הקטן.
בתקשורת מדברים כל הזמן על אנשי הדרום הגיבורים, על חיילנו הגיבורים ועל נשות המילואימניקים הגיבורות. כל אחד ואחד מהם הוא גיבור בפני עצמו אבל לא מדברים מספיק על הילדים הגיבורים.
אני חושב שאני וכל הילדים בישראל הם הגיבורים האמיתיים.
אני מרגיש גיבור כי החלטתי למרות ואולי על אף הכל להמשיך בשיגרה-ללכת לבית הספר, לחוגים, לתנועת נוער, לחברים, להמשיך בשטויות שלי ולהצחיק את כולם.
יכולתי לשקוע לתוך הכאב, לאבל, למצב רוח ירוד אבל במקום זאת אמרתי לעצמי, אני אעזור לאמא שלי ולאחים שלי ואהיה גאווה גדולה לכולם, גם לאבא מרחוק.
אני מרגיש גיבור ולא מתבייש להגיד זאת!
