ביום סוער וגשום ילדה נפלה מהחלל. לילדה קראו בסיסה. בסיסה לא ידעה איפה היא, וכולם ניסו להתרחק ממנה. בסיסה ממש התגעגעה למשפחתה. היא גם הרגישה מבוישת בגלל השם שלה. ובנוסף, היא מצאה את עצמה בגשם בלי מכסה.
היא התחילה ללכת ולאחר מספר דקות היא ראתה בית ספר. היא נכנסה לשער והשומר שאל אותה איך קוראים לה ומה היא עושה פה. בסיסה ענתה, “שמי בסיסה ואני חדשה פה. נפלתי מהחלל.” השומר לא האמין לה וצחק בקול. הוא החליט להרשות לה להיכנס, והוא ליווה אותה לכיתה והציג אותה בפני תלמידי הכיתה. כולם התחילו לצחוק, חוץ מילדה אחת. לילדה קראו סוסיקה, סוסיקה גם היא הגיעה ממקום אחר וגם לה קרה אותו הדבר שכולם צחקו עליה ולא רצו להיות חברים שלה. אחרי קצת זמן הילדים וויתרו לסוסיקה ובקשו סליחה.
כעבור 4 דקות המורה נכנסה לכיתה והרגיעה את כולם. המורה נזכרה שגם סוסיקה עברה את התהליך הזה, אז היא קראה לסוסיקה לעמוד בפני הכיתה כדי לומר להם שזה לא יפה ושזה ממש מעליב. סוסיקה קצת התביישה לעמוד בפני הכיתה אבל אז היא ראתה את פניה האדומות של בסיסה ופתאום לא אכפת לה שכולם מסתכלים עליה. היה לה כוח אדיר והיא לא התביישה בכלל.
אחרי שסוסיקה דיברה, כולם ממש התביישו ורצו לומר סליחה. הם היו צריכים לעמוד בתור כדי לבקש סליחה מבסיסה! בסיסה נורא התרגשה ואמרה תודה לסוסיקה על כך שהיא אמרה לכולם שזה לא יפה ושיחשבו איך הם ירגישו אם הם היו בסיסה.
