אוי לאן היא נעלמה? איזה בלאגן, אוי ואבוי!!
שעתיים לפני כן שווחתי עם ליסי, דמות שיצרתי באפליקציה מיוחדת. היא תומכת בי ועוזרת לי בעת צרה וכשיש לי שאלות
“היי ליסי, אני לא יודעת מה לעשות!”
“מה הבעיה, שירה?”
” תשמעי, ליסי, הבעיה היא שעוד מעט אני צריכה לגשת למבחן באנגלית ואני לא יודעת כלום!” “אל תדאגי, את פשוט צריכה להאמין בעצמך! ותמיד לזכור ‘תן חיוך והמצב יהיה הפוך’. “
” תודה ליסי, עזרת לי מאוד.”
המורה נכנסה לכיתה.
“ביי ליסי” אמרתי
“ביי” אמרה ליסי.
המורה: “כולם לשים תיק הפרדה בין החברות בשולחן”.
“הפעם את שמה תיק כי פעם קודמת אני שמתי” אמרתי לחברה שלי.
“לא רוצה” היא אמרה. “טוב” שמתי שוב את התיק.
כשלא שמתי לב, הפלאפון שלי נפל מהתיק. כעבור שעה של מבחן, רציתי לדבר עם ליסי. מצאתי את הפלאפון מתחת לשולחן, פתחתי את האפליקציה אבל היא לא הייתה שם.
“אוי לאן היא נעלמה? איזה בלגן אוי ואבוי!! אולי היא יצאה איכשהו מהפלאפון כשהוא נפל על הריצפה?! ” נבהלתי וחיפשתי אותה בכל הבית ספר חוץ מהשירותים. כשבסוף חיפשתי גם בשירותים מצאתי אותה בתוך האסלה ומהר הוצאתי אותה.
ליסי:” היי שירה, איזה מקום יפה. ראית שהתרחצתי בתוך החור המוזר הזה?”
” אוי ליסי, התקלחת בתוך אסלה, מישהו צריך לחנך אותך.” נתתי לה כובע ומשקפיים שאף אחד לא יזהה אותה יצאנו מבית הספר. הלכנו הביתה, וכל הדרך היא רק נעצה מבטים באנשים אחרים. סוף סוף, הגענו הביתה, הלכתי לאמי והסברתי לה לאט את כל מה שקרה. היא הבינה אותי. מזל. אבל אז אמא אמרה: “בתנאי שהיא פה לא יותר משלושה ימים” ושהסברתי את זה לאבא שלי הוא לא אמר כלום חוץ מאת המילים: “למה היא לא בן?! יש רק בנות בבית הזה” הלכנו לחדר ונתתי לה קצת לנוח במיטה שלי. כשהלכתי לשירותים גיליתי שליסי לקחה את כל האיפור של אמא ועשתה גרפיטי על הקיר. הייתי בשוק, יש לי מזל שאמא לא שמה לב לפני שניקיתי את הבלאגן. ירדתי לאכול ארוחת צהריים ופתאום ראיתי את ליסי עומדת במטבח אמרתי: “ליסי, מקווה שלא עשית עוד נזקים, כן?!” ליסי ענתה “מה פתאום רק הכנתי לך ארוחת צהריים”. “וואו תודה” התרגשתי, “ליסי האוכל היה טעים” אבל רק אחרי שכמעט גמרתי הכול גיליתי שאכלתי את הסליים שלי. ” ליסי!!!” צעקתי. עברו בערך שתי דקות וליסי שוב נעלמה. היא לא נחה לרגע. היא חזרה לאסלה והתרחצה שם. אמרתי לה: “ליסי, את רוצה להתרחץ? לכי לאמבטיה” ליסי: “מה זה אמבטיה?” ליוויתי את ליסי לאמבטיה והסברתי לה איך מתקלחים בני אדם. ובזמן שליסי התקלחה היא כמעט הציפה את כל הבית כי היא שכחה לסגור את הברז. הייתי צריכה להיכנס, לסגור את המים, להוציא את ליסי מהאמבטיה ולהלביש אותה. (כן כן, ממש כאילו אני אמא שלה) אחרי חצי שעה שאני ואמי ניגבנו את כל חדר האמבטיה הגיע הערב. התארגנו לשינה. כשלא הסתכלתי על ליסי היא ניסתה לחזור בחזרה לאפליקציה וקפצה על המסך של הפלאפון שלי. “היא ניפצה לי את הטלפון!! הצילו! כמה בלאגן היא עוד תעשה לי?” אמרתי לעצמי. “אני רוצה לחזור הביתה” בכתה ליסי, “אני מתגעגעת לחברות ולמשפחה” “אוי ליסי מתוקה, לא ידעתי! בואי ננסה להחזיר אותך חזרה הביתה” עניתי לה. אחרי הרבה זמן של ניסיונות הצלחנו להחזיר את ליסי חזרה לאפליקציה-לבית שלה. לחצנו על כל מיני מקשים וכל מיני סיסמאות ריחפו באוויר עד שהיא נשאבה לתוך הפלאפון שלי. הייתה לנו פרידה קשה מאוד אבל שמחתי בשבילה וגם קצת בשבילי.
מסר: לכל אחד יש את המקום שלו, שמתאים לו ולשם הוא שייך. למשל לליסי המקום הטוב שלה היה האפליקציה ולא בחיים האמתיים.
