היה זה באחד מימי הקיץ החמים, ישבנו בבית אני ואחי, לפני שבת, וחשבנו כל אחד על הבר
מצווה והבת מצווה הקרבים לבוא. והתחלנו לתכנן, וכמו תמיד רבנו וצעקנו אחד על השני. אבא
אמא שמעו את הצעקות והוויכוחי ם, ונכנסו לחדר. מה קרה? הם שאלו, טוהר אמרה, אני רוצה
שתהיה לי את הבת מצווה הכי יפה והכי מושקעת מכל החברות, ואביתר אמר, את תמיד גונבת
את הכול. ילדים חמודים שלנו אנחנו מבינים אתכם, אבל יש לנו משהו לספר לכם. אבא עכשיו
ירד לו בעבודה, יש פחות תיירים בגלל המלחמה, וזה אומר שיש פחות טיולים, ואתם יודעים
מה זה אומר, וחשבנו בגלל שאתם נולדתם באותו יום בהפרש של שנה, נעשה אירוע אחד ,
ביחד, בסטייל, הכי יפה שיש, משהו שלא היה לאף אחד מהכיתות שלכם. אביתר: אתם צוחקים
עלינו. לצערנו זה המצב. טוהר מוסיפה: לא יקרה. ההורים יצאו מהחדר ואנחנו היינו עצובים
והמשכנו לריב שלא יקרה אירוע אחד.
התחיל כבר להתקרב כניסת שבת, ואמא אמרה תזדרזו צריכים ללכת לתפילה, כבר הדלקתי
נרות. טוהר אומרת אין לי חשק ללכת, ואביתר עם הפנים העצובות. הלכנו לתפילה. הרב נעמד
לדרשה הקבועה, והוסיף שיש לו הודעה חשובה. ספר התורה, שמשפחת ג‘אן תרמה לבית
הכנסת, נגנב, אני מזמין את אדון ג‘אן לדבר. שבת שלום קהילה יקרה! כמו שהרב אמר, הספר
שלנו נגנב. ספר תורה זה בעל כוחות מיוחדים, זה לא כמו ספר תורה רגיל! אנחנו מבקשים
שתעזרו לנו למצוא אותו, פרס כספי גדול למוצא, תודה רבה שבת שלום.
שמענו סירנות, זה היה של המשטרה. פינו אותנו ואת הציבור מבית הכנסת, והמשכנו את
התפילה בחוץ.
כל השבת חשבתי על הבת מצווה שלי. שכבתי במיטה ולא נרדמתי. פתאום צץ במוחי רעיון ,
נחפש את ספר התורה, ובעז”ה אם נמצא את הספר, נוכל לקיים אירועים נפרדים כמו שתכננו.
בבוקר קראתי לאביתר וסיפרתי לו. אביתר אמר את גאונה, איך מתחילים?!.. אמרה טוהר,
בוא נספר לחברים, והכי חשוב שההורים לא ידעו. הגיע הלילה קבענו עם הלל, נעמי וכל
החבורה להיפגש ליד בית הכנסת. יצאנו עם פנסים לכיוון בית הכנסת. רצינו להיכנס, שוטר
ראה אותנו. מה אתם עושים כאן ילדים, בשעה כזאת בזירת פשע? תלכו עכשיו! ולא, אספר
להורים. נבהלנו והתחלנו לרוץ. טוהר אמרה, אנחנו לא מפחדים יש לנו מטרה חשובה בואו
ננסה להיכנס מהצד האחורי. ראינו שהחלון של המטבח פתוח. נכנסו פנימה, התקרבנו לארון
הקודש הלל קרא, בואו מהר אני רואה משהו מנצנץ. התקרבנו לזה וראינו יהלום נוצץ הסתכלנו
אחד על השני. אביתר אמר, צריכים לצאת לפני שית פסו אותם, טוהר אמרה מה אתה פחדן
בא נחפש עוד ראיות, חיפשנו ולא מצאנו ראיות נוספות. יצאנו משם, הלל אמר, חכו יש לי משהו
לספר לכם, כבר הרבה זמן מאז שאבא שלי נפטר, אמא לא מצליחה לעבוד הרבה, אז מכרנו
את הווילה ועברנו לבית קטן, כדי שיהיה לי כסף לבר מצווה, ופחדתי שלא תהיו חברים שלי,
בגלל שכבר אין לי את הבית הגדול והכיף, חיבקנו אותו ואמרנו לו, הלל אל תדאג, אנחנו חברים
תמיד ואוהבים אותך, וכך נפרדנו.
למחרת נעמי בדקה במחשב על היהלום הזה, וגילתה שהוא שייך לספר התורה של קהילת
המדען, והזמינה את כולנו להגיע מהר.
הגענו כולנו והמשכנו לחפש על קהילת המדען, וראינו שיש מוזיאון כזה בצפת.
נסענו כולם באוטובוס למוזיאון, הסתובבנו במוזיאון היה מאד מעניין וגילינו כמה דברים. שמענו
מאחד האנשים שהסתובב במוזיאון שיש עוד אגף למטה במרתף. ירדנו למטה במהירות.
בס”ד
העובד ראה אותנו, תסתלקו מכאן מהר אסור להיכנס לכאן. זה היה נראה מאד חשוד.
התחבאנו מאחורי הווילון וחיכינו שהעובד ילך. עברו כמה דקות ונכנסנו לתוך האגף. היה שם
ארון נעול! טוהר: זה חשוב חייבים לפתוח את זה, אבל איך נפתח את זה? ניסינו כל דרך
אפשרית לפתוח את הארון. תוך כדי שדפקנו על הארון, הארון זז ממקומו וראינו בד למטה.
הלל התכופף משך את הבד, וראה לנגד עיניו את ספר התורה! אני לא מאמינה, אמרה טוהר,
אבל איך נוציא את זה מכאן? אביתר אמר, רגע בוא נכניס את היהלום לספר תורה, זה מסוכן
מדי, בוא נקרא לשוטרים.
השוטרים הגיעו, הוציאו את ספר התורה. הכניסו את היהלום, והיה אור גדול. כולם שיבחו
אותנו ומנהלי המוזיאון נעצרו. ההורים שלנו אמרו, חשבנו שאחרי שקיבלתם את הפרס הכספי,
נוכל לעשות אירועים נפרדים בר מצווה ובת מצווה כמו שרציתם, אני וטוהר התקרבנו בימים
האחרונים, וכן החלטנו לעשות אירוע אחד, ואת הפרס הכספי להעניק להלל ולשמח אותו ואת
אימו, שהם כל כך מסכנים, איזה ילדים יש לנו, אתם יודעים שאנחנו אוהבים אתכם הכי בעולם.
וכך בזכות המצווה הגדולה, הייתה להם בר מצווה ובת מצווה ביחד, מיוחדת, וכולם נהנו מאד.
