רעות היא לא סתם ילדה, היא ילדה מיוחדת. היא הילדה הכי קטנה במשפחה, כולם קוראים לה
“גוזל”, “גוזל, גוזל” כל הזמן “גוזל”. כל פעם כשהיא קראה או אפילו פתחה את אחד הספרים
משהו מאוד מוזר קרה ואתם עומדים לגלות את זה בקרוב, בקרוב מאוד.
רעות אפילו לא ידעה עד כמה כוחותיה חזקים. רעות כרגיל הלכה לבית הספר, היא הלכה לספריה ושם היא ראתה ספר מלא אבק, היא שיערה לעצמה שהספר עתיק. היא הוציאה את הספר מהמדף ופתחה אותו, פתאום היא שמעה רעמים וברקים, היא ראתה דרך חלונות הספרייה שמשהו בחצר בית הספר לא כל כך בסדר. היא חשבה שאולי זה באשמתה כל הסופה הזאת, כי כמה דקות אחר כך כל החפצים התחילו לעוף בסביבה. אבל הבעיה הכי גדולה היא שיש מצלמות אבטחה, ואם מישהו או מישהי יראו את כל החפצים מרחפים באוויר הם יכולים לכלוא אותה בבית סוהר ולא להוציא אותה במשך שנים. הלב של רעות דפק מהר מרוב לחץ ופחד. רעות ניסתה לחשוב על דרך להימלט מהמצב, פתאום עלה במוחה רעיון. היא נזכרה שהמנהלת תמיד שוכחת את המפתח של החדר שלה בכיתת צהרון של ילדי כיתה א’, מיד היא רצה אל הכיתה ולקחה את המפתח. רעות הלכה לחדר של המנהלת וראתה את כל המצלמות, אבל כמעט שכחה שהמנהלת נמצאת באותו היום עדיין בבית הספר. המנהלת נכנסה ורעות התחבאה מתחת לשולחן. המנהלת, מרוב שהייתה עסוקה, לא שמה לב אל רעות, אבל דבר אחד לא הבינה גברת המנהלת, איך החדר שלה היה פתוח. אחרי כמה זמן של מחשבה המנהלת הגיעה למסקנה, הרי היא הייתה מבולגנת אז היא חשבה שהיא כנראה שכחה לנעול. בכנות, אם אני הייתי כל כך מבולבלת כמוה, אני גם הייתי שוכחת. רעות היתה בלחץ אם המנהלת או כל בן אדם אחר יראה אותה. המנהלת עשתה כמה סידורים ויצאה. אחת המורות של הצהרון הביאה למנהלת מפתח מאסטר. מפתח מאסטר זה מפתח קסם, ככה רעות קוראת למפתח, זה מפתח שפותח כל דלת בבית הספר. המנהלת יצאה מהחדר שלה ”והפעם היא נעלה”, רעות שמחה שאף אחד לא שם לב אליה. היא פרצה למצלמה האבטחה ולא ראתה דבר חוץ מפסים שחורים ולבנים, היא הייתה מופתעת אבל לא ממש מופתעת, היא עברה דברים יותר מוזרים מזה. בהתחלה היא לא הבינה איך זה ייתכן אז היא חשבה ו…. הגיע למסקנה: כנראה שאחד החפצים ריחפו באוויר וכיבו את המצלמה. פתאום רעות הבינה שיש לה הרבה כוח וזה יכול להיות טוב וגם רע, תלוי איך רעות מרגישה בסיטואציה. רעות החליטה לחקור את הכוחות שלה לעומק, היא הלכה לספריה ליד הבית שלה ולקחה מלא מלא ספרים והתחילה לקרוא. היא פתחה ספרים והבינה שכל מה שקורה בספרים אז בערך קורה גם במציאות. היא לא השתמשה בכוחות שלה הרבה כי היא פחדה שייקחו אותה לבית כלא כמו בסיפורי אימה. רעות המשיכה לחקור את הנושא והיא גילתה שגם הרגשות שלה קובעות מה עומד לקרות, היא התחילה לקרוא ולחקור עוד ועוד. רעות שכחה לקחת בחשבון שהכוחות שלה יכולות להיות מסוכנים ועוצמתיים. יום למחרת רעות ראתה ספר שנמצא במדף הכי גבוה, היא לקחה את הספר וכשפתחה אותו התחילו להיות רעמים וברקים. ואז רעות התעלפה, לקחו אותה לבית החולים והרופאים לא הבינו איך היא התעלפה. לרעות לא היתה ברירה אלא לספר לרופאים על הכוחות, ורעות היתה מופתעת כי הרופאים דווקא העריכו אותה והתלהבו מהכוחות שלה.
אז מה לומדים מהסיפור הזה? אני למשל למדתי שגם אם אני לא ממש בטוחה בעצמי ומודאגת
אז תמיד אפשר לספר לאמא או לחבר…!
