פעם אחת הייתה ילדה בשם נעה.
נעה הייתה ילדה יפה, כולם אהבו אותה. נעה אהבה לצייר ולשיר,
יום אחד נעה הלכה לבית-ספר
היא לא ידעה שהגיעה ילדה חדשה לכיתה, נעה לא הייתה רגילה שיש ילדים חדשים בכיתה.
בהפסקה כולם שחקו עם הילדה החדשה ,
נעה הרגישה לבד. כשנעה הגיעה לבית, אמא שאלה את נעה איך היה לה בבית-הספר?
נעה לא ענתה, אמא שלה התחילה לחשוד כי לא הבינה למה היא לא ענתה ושאלה אותה שוב איך היה לה בבית ספר
נעה אמרה שהגיעה ילדה חדשה והתחילה לבכות
אמא של נעה שאלה אותה מה הבעיה? ועם קרה משהו .
נעה המשיכה לבכות ואז אמרה בקול רועד לאמא שלה שלא שחקו איתי
בהפסקה. אמא שלה נישקה אותה ואמרה שמחר היא לא צריכה ללכת לבית-הספר כי מחר הן הולכות לבאולינג,
נעה שמחה.! אמא שלה אמרה לה ללכת לישון שיהיה לה כוח למחר.
למחרת בבוקר הן הלכו לבאולינג נעה שמחה מעוד ואמרה לאמא שלה שהיא מעוד נהנת ותודה
כשהן חזרו הביתה נעה חשבה- אולי משעמם לילדים בכיתה ואולי לא אולי מחר הלך ואראה…
נעה הרגישה שהיא לא מעודכנת במה שקורה בכיתה,
ולכן נעה שאלה את אמא שלה עם מחר היא יכולה ללכת לבית-הספר
אמא שלה אמרה שהיא לא חייבת אבל עם היא רוצה אז מותר לה. נעה התרגשה ,
למחרת נעה הלכה לבית-הספר וכולם אמרו שהילדה החדשה נחמדה אליהם וכנרא שהיא תהיה נחמדה גם אליה אז כדי לה לנסות להתחבר אליה.
נעה ניסתה להיתבר אליה והיא הייתה נחמדה אליה והן נהיו חברות!
כשנעה חזרה מבית-הספר היה לה חיוך על הפנים, חיוך גדול,
אמא שלה שאלה איך היה? נעה אמרה שהיה כיף ושהילדה החדשה לא כזאת נוראה ושהן נהיו חברות.
