בס”ד
ילדה חדשה
פעם אחת הייתה ילדה ושמה שרית. כל יום היא הלכה עצובה לבית הספר מכיוון שלא היו לה חברות ובהפסקות היה לה משעמם. היא ניסתה לדבר עם כמה חברות אבל אף אחת לא הייתה פנויה לשמוע אותה כי הן היו עסוקות במשחק יחד עם כולן.
שרית רצתה מאד שגם לה יהיו חברות שישחקו איתה אבל היא לא הכירה אף אחת, היא הגיעה רק שבוע שעבר מצרפת ואף אחת לא מבינה אותה.
היא סיפרה לאמא על ההרגשה העצובה שלה ושאין לה כוח ללכת יותר לבית הספר, אמא של שרית לא ידעה מה לעשות…
היא החליטה לפנות למורה ולספר לה על הבעיה האישית שלה.
המורה שמחה מאד שאמא של שרית שיתפה אותה בהתמודדות של שרית והבטיחה לסייע יותר בקליטת הילדה בבית הספר. למחרת, המורה הגיעה וסיפרה לתלמידות סיפור זהה לסיפור של שרית וכולן הגיבו: מסכנה הילדה, מדוע משאירים אותה לבד? כל כך קשה לשתף אותה במשחק יחד עם כולם?
לפתע שמעו כולן קול בכי חרישי.
מי בוכה?
כולן הסתובבו לאחור וראו את שרית דומעת, מיד הן הבינו את הטעות שלהן וביקשו סליחה, כבר באותה הפסקה כולן שיתפו אותה בהנאה.
עכשיו שרית הצליחה והיה לה כיף להגיע לבית הספר.
