יוסי מה שש?

יוֹסִי  מה-שָׂשׂ??

בְּשָׁכוּנָה קְטַנָּה וְרַעֲנַנָּה גָּר יֶלֶד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ יוֹסִי. יוֹסִי הָיָה יֶלֶד מְיוּחָד בְּמִינוֹ: חִיּוּךְ רָחָב תָּמִיד הָיָה מָרוּחַ עַל פָּנָיו, וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ מִשִׂמְחָה.

הַשְּׁכֵנִים לֹא קָרְאוּ לוֹ “יוֹסִי”, אֶלָּא “יוֹסִי השָּׂשׂ”.

לָמָּה “שָׂשׂ”? כִּי בְּעִבְרִית הַמִּילָּה “שָׂשׂ” פֵּירוּשָׁהּ שָׂמֵחַ וּמְאוּשָּׁר. וְיוֹסִי הָיָה תָּמִיד שָׂשׂ, מֵהַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה.

כָּל  הַיְּלָדִים שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כָּל הַזְּמַן מָה- שָׂשׂ? יוֹסִי מָה -שָׂשׂ? עַל מָה אַתָּה שָׂמֵחַ כָּל  הַיּוֹם?

וּמֵאָז הִדְבִּיקוּ לוֹ אֶת הַשֵּׁם יוֹסֵי מָה-שָׂשׂ.(מָשָׂאשׂ)

יוֹם אֶחָד, הַמּוֹרָה שֶׁלּוֹ, מִיכַּל, שֶׁשָּׂמָה לֵב לַשִּׂמְחָה הַקְּבוּעָה שֶׁלּוֹ, שָׁאַלָה אוֹתוֹ בְּסַקְרָנוּת: “יוֹסִי, כּוּלָּנוּ רוֹאִים שֶׁאַתָּה תָּמִיד כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ. מַה הַסּוֹד שֶׁלְּךָ? מַדּוּעַ אַתָּה ‘שָׂשׂ’ כָּל הַזְּמַן?”

כָּל הַכִּיתָּה הִקְשִׁיבָה בְּעִנְיַן רַב.

יוֹסִי חִיֵּךְ חִיּוּךְ שׁוֹבָב, הִתְיַישֵׁר בַּכִּיסֵּא, וְאָמַר בְּקוֹל בָּרוּר:

“פָּשׁוּט מְאוֹד, המוֹרָה! אֲנִי שָׂשׂ כִּי אֲנִי שָׂשׂ!”

הַיְּלָדִים הִתְבַּלְבְּלוּ: “מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?”

יוֹסִי הִסְבִּיר: “הַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא יוֹסִי, אֲבָל אֲנִי ‘שָׂשׂ’ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים טוֹבִים. אֲנִי שָׂשׂ לַעֲזוֹר לְאִמָּא לְסַדֵּר אֶת הַכְּבִיסָה, אֲנִי שָׂשׂ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַפְּרָחִים שֶׁבַּגִּינָה, וַאֲנִי שָׂשׂ לָתֵת לַחָבֵר שֶׁלִּי לְשַׂחֵק אִיתִּי בַּכַּדּוּר!”

“כְּשֶׁאַתָּה עוֹזֵר לַאֲחֵרִים וְעוֹשֶׂה דְּבָרִים שֶׁמְּשַׂמְּחִים אוֹתָם, הַלֵּב שֶׁלְּךָ מִתְמַלֵּא בְּאוֹר גָּדוֹל. הָאוֹר הַזֶּה הוּא שִׂמְחָה. זֶה הַסּוֹד שֶׁלִּי: בִּגְלַל שֶׁאֲנִי שָׂשׂ לַעֲזוֹר, אֲנִי תָּמִיד שָׂשׂ בֶּאֱמֶת!”

הַמּוֹרָה מִיכַּל חִיְּכָה וְאָמְרָה: “יוֹסִי, אֵיזֶה מֶסֶר נִפְלָא. מֵעַכְשָׁיו, בּוֹאוּ נִזְכּוֹר לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר ‘שָׂשׂ’ בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ”.

הַיְּלָדִים הִתְחִילוּ לְנַסּוֹת בְּעַצְמָם, וְגִילּוּ שֶׁיּוֹסִי צָדַק: לַעֲזוֹר וְלָתֵת גּוֹרֵם לְשִׂמְחָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם.

כְּשֶׁגָּדַל יוֹסִי נִהְיָה רַב גָּדוֹל עָלָה לָאָרֶץ וְנִהְיָה הָרַב הָרָאשִׁי שֶׁל חֵיפָה. כְּמוֹ שֶׁהָיָה קָטָן גַּם עַכְשָׁו כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל הוּא עֲדַיִן שָׂמֵחַ בְּמִצְווֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא מְחַבֵּר בֵּין אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, הוּא מַשְׁכִּין שָׁלוֹם וְהָיָה עֲדַיִן שָׂשׂ וּמְאֻשָּׁר. זֶהוּ הָרַב יוֹסֵף (מָה -שָׂשׂ) מָשָׁאשׁ.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »