פעם אחת היה ילד שקראו לו יונתן וליונתן היו הרבה חברים.
לחבר אחד קראו יוני, לחבר שני קראו מיכאל, חבר שלישי דוד, רביעי ראובן, חמישי שמואל והשישי רחמים, בקיצור היו ליונתן הרבה חברים.
יום אחד, יונתן ביקש מאמא שלו ללכת לגינה. אמא של יונתן הסכימה.
כשיונתן יצא אל הגינה, הוא ראה את חבר שלו יוני. יוני מאוד אהב לשחק עם יונתן. שניהם התחילו לשחק ופתאום הם שמעו רעש גדול וחזק.
יונתן לא פחד אבל יוני כן, אז הוא ברח לבית שלו בחזרה, ובגלל שיונתן לא פחד אז יונתן לא הבין למה יוני ברח והוא חשב שיוני כבר לא רוצה להיות חבר שלו.
יונתן פגש בגינה את שאר החברים שלו מיכאל, דוד, ראובן, שמואל ורחמים אבל גם הם נבהלו מאוד מהרעש החזק וברחו לביתם. יונתן חזר לבית שלו בבכי. אמא של יונתן שאלה: “למה אתה בוכה?”
יונתן סיפר לאמא: “כשהגעתי אל הגינה ראיתי את יוני, ואז שמענו רעש חזק מאוד, אני לא פחדתי אבל יוני פחד ואז הוא ברח אני חשבתי שהוא לא רוצה להיות חבר שלי, וככה היה גם עם החברים האחרים.”
אמא של יונתן אמרה: “יונתן, אני רוצה לומר לך שכל החברים שלך רוצים להיות חברים שלך, פשוט הם פחדו מהרעש ולכן ברחו חזרה הביתה.”
יונתן נרגע וחזר לגינה, שם הוא ראה את כל החברים שלו קוראים לו והבין שאמא צדקה.
הסוף
