בס”ד
13 בפבואר 1944
הנאצים כבר כבשו את רוב אירופה והם עושים דברים נוראים ליהודים
הם עדיין לא כבשו אותנו אבל הרוסים יצילו אותנו!
אני עומדת להיות בת 13!!!
אני גרה אצל סבא וסבתא שלי.
יום אחד,אגור בבודפשט עם אמא שלי
סבא שלי קנה לי תקליט עם השיר שאני ממש אוהבת!!
יום אחד,אהיה כתבת מפורסמת אבל כרגע אני כאן,ברוכים הבאים לחיים שלי
שמי אווה, המלחמה מקיפה אותנו מכל כיוון אבל אני תמיד אופטימית
15 בפבואר 1944
היום אני בת 13!
בת דודה שלי ואני נלך לאכול גלידה!!!
היום הזה הפך להיות סיוט
אני לא מאמינה שהחייל הסתכל עלינו כשרקדנו
אחר כך, סבתא אמרה למרתה(בת דודתי הקטנה) שיש אצלה שוטרים בבית ושהיא צריכה ללכת כמה התבאסתי
בפעם הראשונה המלחמה נכנסה אליי הבייתה הם לקחו את בת דודתי מרתה לפולין):
סבא אמר לי: ״אני חושב שלא נראה את בת דודתך לזמן מה, מרתה והוריה נלקחו לפולין״
שאלתי: ומה קורה בפולין?
סבי וסבתי לא ענו לי, אלא המשיכו לבכות
היטלר!! האיש המרושע שלקח את בת דודתי לפולין
וובמחשבתי עלה: למה אנשים מצדיעים ונגררים אחריי האיש הנוראי הזה?
אני רואה תמונות של הצבא המפחיד שלו כל הזמן בקולנוע אני שונאת אותו כל כך הלוואי שימות
יום ההולדת הכי עצוב אי פעם):
סבי אמר לי ״אמא שלחה לך משהו מיוחד ליום הולדתך״
סבתא הכינה לי עוגה, ובעוגה נר, הבאתי משאלה, משאלתי הייתה:״הלוואי שיגמר כבר כל הסיפור עם הנאצים ושבת דודתי תחזור בשלום מהגטו.״
לכבוד יום ההולדת שלי קיבלתי מאבי זוג נעלי עקב. עד עכשיו נעלתי רק נעליים שטוחות. מסבתא לואיזה קיבלתי שלוש פיז’אמות, ממחטות צבעוניות וממתקים. מדודה לילי, שרשרת זהב קטנה יפה. יומני היקר, בשרשרת זו אשא מכאן ואילך את המפתח הקטן, שבו אסגור אותך, שלעולם לא ייוודעו לאיש סודותיי
השעה 23:00 אני לא מצליחה לישון,אני לא מפסיקה לחשוב על בת דודתי היא השאירה את האופניים שלה כאן, כשדיברתי עם סבתא היא אמרה שהיא עזבה בלי כלום, אפילו לא נתנו לה לקחת מזוודה.
ואני שואלת את עצמי: מה בת דודתי תעשה שם בלי מזוודה?אני מתגעגעת לבת דודה שלי כל יום
19 לפבואר 1944
אני מתגעגעת את בת דודתי מרתה כל יום,אני לא מפסיקה לחשוב עליה.
אני חולמת עליה כל לילה
אבל אני מנסה בכל כוחי לא לאבד את האופטימיות, איזה מזל שיש לי את אנני שהיא החברה הכי טובה בעולם
21 לפבואר 1944
לסבא שלי יש בית מרקחת ענק, הוא הנשיא של כל הרוקחים.
סבא אמר לי ולאנני לצאת החוצה, יצאנו, איש זר(לא יהודי) אמר לנו:״יהודיות מסריחות״
לא הגבנו,רק הלכנו
25 לפבואר 1944
אני ופישטה הלכנו ביחד לגלידה
2 למרץ 1944
אני ואנני הכנו ״שיקוי״
אחר כך, באו החיילים של היטלר כולם ברחו במהרה רק אני ואנני נשארנו עוד, עד שסבא אמר לנו לחזור הבייתה
החיילים של היטלר שאלו את סבי ״האם העלמות חן האלה שלך?״
סבי ענה: ״כן, אלה נכדותיי״
החייל אמר: ״אני מניח שלא שמעת על החוק המצער״
סבי שאל: ״איזה חוק?״
החייל ענה:״יהודים לא מורשים יותר להחזיק בעסקים. לכן, הממשלה מחרימה את העסק מידך״
סבי ענה: ״אני לא מבין…״
החייל ענה:״נו בשביל זה אני פה,לעזור לך. מה שאתה צריך לעשות זה לקחת את שני הבנות המקסימות(אני ואנני)איתך וללכת הבייתה״
(יש על הסיפור הזה סרט,וזה רק חלק מכל מה שקרה.)
