היה היתה ילדה ושמה שמחה. שמחה למדה בכיתה ב’ היא היתה חרוצה מאוד, זריזה ומסודרת. בוקר אחד, הגיעה שמחה לכיתה בשמחה, כזו היא שמחה תמיד שמחה.
כשהתחיל שיעור תורה שאותו שמחה כל כך אוהבת, לפתע גילתה ששכחה את המחברת. שמחה חששה מהמורה, אולי המורה תכעס עליי ששכחתי ציוד, מה אעשה חשבה שמחה?! ואז המורה ראתה אותה קצת עצובה במקומה וניגשה אליה “מדוע את עצובה?” שאלה המורה ושמחה ענתה “שכחתי את המחברת” והמורה אמרה לה: “לא נורא יש לי מחברת מיותרת בשבילך”. חיוך עלה על פניה, ושמחה המשיכה ללמוד בשמחה.
הגיעה ההפסקה ושמחה רצה לחצר בשמחה, כזו היא שמחה תמיד שמחה. בדרך קיבלה מכה, בדיוק חברה עברה לידה, חיבקה אותה, עזרה ודאגה לה. שמחה הודתה לה והן יצאו לשחק יחד. בסיום היום פספסה שמחה את ההסעה, שמחה חשבה לעצמה ואמרה: כל היום היו לי ניסים ומה אעשה עכשיו? חייב להגיע לי נס חדש! שמחה האמינה בכל ליבה שהכל יסתדר לטובה. כעבור מספר דקות ראתה שמחה את השכנה שלהם, ושמחה התלהבה וקראה: “רחלי, תוכלי להחזיר אותי הביתה?” ורחלי אמרה: “בדיוק בשביל זה הגעתי, אמא שלך ביקשה ממני להחזיר אותך כי היא איננה עד מאוחר”, שמחה שמחה מאוד, ואמרה: “לא לחינם פספסתי את ההסעה תודה רחלי”. שמחה הגיעה לבית של רחלי השכנה, אכלה שמחה את ארוחת הצהריים, ולפתע נשפכה עליה הצלחת, ושמחה הצטערה על החולצה היפה שהתלכלכה, רחלי הציעה לשמחה חולצה חדשה שקנתה ולא השתמשה, תודה רחלי, תודה רבה ענתה שמחה.
שמחה חזרה הביתה בערב, ולפתע נזכרה שהמפתחות של הבית נשארו אצל רחלי השכנה, היא באה לחזור חזרה לרחלי ואח של שמחה הגיע בדיוק ופתח את הדלת. והם נכנסו פנימה הביתה. שמחה היתה שמחה ומאושרת על היום הנפלא שהיה לה היום, היא התארגנה והלכה לישון בזריזות, ולפני כן חשבה לעצמה, כמה נסים ביום אחד?!? איך ה’ דאג לי ושימח אותי כל היום? כמה טוב ה’! תודה ה’ על הכל! בבוקר למחרת, סיפרה שמחה לאמא על כל מה שארע לה בכיתה, אמא של שמחה מאוד, חיבקה את שמחה והייתה גאה בה שהיתה בכזאת בגרות ואמונה!! ושמחה יצאה מהבית מאושרת ונרגשת לקראת יום נוסף בכיתה שבטוח יהיה עם המון ניסים…
