יום הולדת
שלום קוראים לי שירז ואני בכיתה ג, בת תשע ושבוע בדיוק.
הסיפור שלי מתחיל לפני שבוע ביום הולדתי.
קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר .
התרגשתי מאוד חשבתי שכולם יהיו איתי ישחקו ויברכו אותי.
אבל קרה ההפך. כל ההפסקות ישבתי לבדי אף אחד לא בא אלי לברך או להציע לי להצטרף למשחק.
הרגשתי ממש עצובה שאלתי את עצמי: אולי בכלל אף אחד לא יבוא למסיבה שתכננתי? אולי כדאי לי לבטל? הייתי ממש עצובה. כל היום הייתי עם פרצוף עצוב וחיכיתי רק שיהיה את הצלצול שמודיע שהולכים הביתה. הגיע השיעור האחרון. זה היה שיעור ספורט ולמרות שאני ממש אוהבת את השיעור הזה לא נהניתי בכלל.
המורה ניגשה אלי ושאלה אותי מה קרה. עניתי לה שכבר מתחילת היום אני מחכה שיבואו לדבר
או לשחק או לברך אותי לכבוד יום ההולדת שלי אבל אף אחד לא בא.
המורה ענתה לי אני מבינה אותך, גם לי זה קרה כשהייתי בגילך. תצטרפי לשיעור ובבית תדברי על זה עם אימך. אמרתי טוב והצטרפתי לשיעור.
כאשר נשמע הצלצול רצתי הביתה וראיתי שגם הבית לא היה מוכן ליום הולדתי. חשבתי שגם אמי שכחה שהיום הוא יום הולדתי. בכל מקרה סיפרתי לאמי כל מה שקרה בבית הספר ודיברנו על זה קצת ופתאום שמענו דפיקות בדלת. בדלת דפקה אילה.
אילה זאת חברתי הטובה שגרה לידי והיא באה להזמין אותי לשחק איתה בביתה.
לפנות ערב חזרתי הביתה ואת פני קיבלו צהלת שמחה וקריאות מזל טוב מכל חברותי. שמחתי והתרגשתי מאוד.
מסתבר שאמי היקרה תכננה וערכה לי מסיבת הפתעה.
מחנכת: ציפורה
מגישה: שקד פוגל
כיתה: ג’ 1
רכזת שפה: המורה רויטל
בית ספר: נועם רמות
