אורי כבר מחכה בקוצר רוח לארוחת ערב. למה – אתם שואלים? ובכן, מחר יש לאורי יום הולדת והוא רוצה לדעת איך יחגגו לו אותו. אבא אמר: “אולי ניקח אותו לסרט?” אמא אמרה: “אולי לפיקניק?” לבסוף אמא אמרה שצריך ללכת לישון. “אבל אמא מה נעשה מחר? איך נחגוג את היום הולדת שלי?” שאל אורי את אמא כשהשכיבה אותו לישון. היא חייכה חיוך מסתורי ולא ענתה.
למחרת כשאבא לקח את אורי לגן, הוא שאל שוב: “אבא מה נעשה? איך נחגוג את היום הולדת שלי?” אבל גם אבא לא ענה וחייך חיוך מוזר.
כשאורי חזר מהגן אמא הודיעה שהיא הולכת לנוח. מוזר, חשב אורי, לא עושים היום כלום. אורי התעצב מאוד, התיישב על הספה והתחיל לבכות, למה אף אחד לא זוכר את היום הולדת שלי? חשב לעצמו. טוב, אמר אורי בקול אמיץ, אם אף אחד לא זוכר את היום הולדת שלי – אני אעשה לעצמי יום הולדת!
הוא עלה על הכיסא הלבן במטבח והתחיל לחפש בלונים בין כל החפצים השונים שהיו שם.
מצאתי!! הוא כמעט צעק, אבל שנייה לפני זה הוא נזכר שאמא ישנה.
אורי לקח בלון כחול והתחיל לנפח…
הוא ניפח
וניפח
וניפח
וניפח
ובום טרח!!!
אורי נבהל כל כך, הוא התכווץ במקומו, איזה רעש נורא!
טוב אני מתייאש, פשוט לא יהיה שום יום הולדת חשב אורי, התיישב על הרצפה והתחיל לבכות. כבר לא היה לו אכפת מכלום (אפילו לא מזה שאמא ישנה). פתאום הוא שמע צעדים מהמסדרון. אולי אמא התעוררה? לא זה לא נשמע כמו הצעדים של אמא, זה נשמע צעדים של כמה אנשים. מי עוד בבית? רק אני ואמא בבית, טל אחי הגדול בחוג ג’ודו, רוני אחותי הקטנה אצל חברתה ענת, אבא בעבודה ואמא ישנה! אולי אלה גנבים? אורי כמעט צעק לאמא שתתעורר, אבל הוא לא הספיק, כמה אנשים התנפלו עליו, הוא עצם את עיניו בחוזקה ופתאום נשמעה צעקה מהדהדת “הפתעה!!!”
אורי פתח את עיניו לאט לאט ולא האמין למראה עיניו, כמה חברים מהגן עמדו מולו נרגשים עם בלונים צבעוניים, אמא נראתה מאחוריהם מקושטת עם עוגה בידיים, עוגה עם שלוש קומות!!! זה היה יום הולדת נפלא, עם משחקים, עם פיצה ואפילו עם שירים.
בערב כשאורי נכנס למיטה ואבא ואמא אמרו לו מזל טוב ולילה טוב, אורי לחש “תודה!” ונרדם מיד, הוא היה עייף נורא…
