יום הולדת שהסתבך

זה היה בחופשת חנוכה,קמתי מהמיטה ממש נרגשת, מהר אמרתי מודה אני כמובן, ומיד קמתי וצעקתי בהתלהבות בכל הבית “היום יום ההולדת שלי! היום היומולדת שלי!”
כל פעם מחדש צעקתי עוד פעם ועוד פעם. אמא  שלי ששמעה אותי צועקת בהתרגשות אמרה לי ”מזל טוב חמודה ויפה שלי, אבל את לא יכולה לצעוק ככה, ובטח לא בשעה כזו כולם עוד ישנים…”,”כן, כן, אני יודעת, פשוט אני מתרגשת!” עניתי. אמרה לי שוב אמא “מזל טוב! ותזכרי גם שהיום אנחנו תכננו לך יום הולדת עם כל הדודים. כולם יבואו הערב חמודה שלי, ונחגוג לך וגם ליצחק ואביה שנולדו כמה ימים לפניך. הדודים אמרו שהם יביאו מתנות גדולות גדולות בשביל כולכם, ואני גם מכינה לך עוגה מקושטת ויפה, עם סוכריות וכל מיני קישוטים יפים”.

הייתי מאוד נרגשת וכבר דמיינתי לעצמי את היומולדת המעולה והיפה שהולך להיות לי.

כבר מהצהריים חיכיתי לכולם שיבואו במהירות אבל הם לא באו, כי אמרו להם לבוא בערב… אבל אני חיכיתי להם, לא הקשבתי לאמא ואבא שאמרו לי שהם יגיעו רק בערב, אלא אמרתי לעצמי ”נו כבר, בואו!”
לפני מסיבת יום ההולדת התלבשתי יפה עם השמלה הלבנה והמיוחדת שקנו רק לי והתארגנתי,כמובן שאמא הרשתה לי לשים איפור בגלל שזה יום ההולדת שלי. 

ואז סוף סוף הגיע הערב שכל השנה חיכיתי לו. סליחה, כל השנים חיכיתי לו.. בגלל שחגגתי 8 בפעם הראשונה (והאחרונה…). ואז כולם הגיעו סוף סוף! הייתי נרגשת ממש,אחר כך התחילה מסיבת יום ההולדת שלי, שיחקתי עם בני הדודים, והיה כיף חיים אמיתי.

סוף סוף הגיע החלק של העוגה, מאוד התרגשתי, כולם שרו לי ‘”איפה איפה העוגה”, אמא הביאה את העוגה, ואז פתאום זה קרה – יהלי הקטן הפיל את העוגה המקושטת והיפה! בום! טראח! בום! כך נשמעה העוגה כאשר נפלה. התעצבתי מאוד, הרי זו הייתה עוגת יום ההולדת שלי.

כולם הסתכלו עליי, השתררה דממה. הייתי מבוהלת ממש וגם מבולבלת מאוד. בקיצור הייתי המומה כל כך. לא ידעתי מה לעשות אז פשוט רצתי לחדר, בכיתי בכי של ממש. ואז באה אליי בת דודה שלי, בהתחלה לא רציתי שהיא תכנס לחדר שלי, אבל אז היא אמרה לי ”אוריה, זה לא משנה כמה תבכי זה לא יעזור לך. זאת אומרת, למשל, אם סבא שלי עכשיו לא מרגיש טוב והוא בבית חולים במצב קשה, זה לא יעזור לבכות, אלא אולי יעזור להתפלל. צריך לעשות, לא לבכות! עכשיו בואי בבקשה לסלון ותראי מה קורה שם”.

הסכמתי לבוא איתה רגע לסלון, וכשהגעתי לסלון ראיתי את אמא שלי עם עוגה ביד ושאלתי אותה “מה זה? זו העוגה שלי?”. “כן, כן” – ענתה אמא – “זה בדיוק מה שאת רואה – עוגה”, ”אבל איך?” שאלתי את אמא ”לשמחתך הכנתי עוד עוגה למקרה הצורך כי ידעתי שזה יקרה מתישהו אז הכנתי מלכתחילה שתי עוגות ” אמרה אמא. “יש!!!” – צעקתי – “אמא, את האמא הכי טובה בעולם!!!” ואז פתאום אבא אמר ”ואני מצאתי עוד קישוטים בארון” ”יששש!” אמרתי ”אתם המשפחה הכי טובה בעולם!!!”