יום הולדת לא רגיל

קוראים לי וילסון. בזמן שבו הסיפור הזה קרה הייתי קטן והזמינו אותי ליום ההולדת של רוני. הגיעו אליה כל החברים. הם שמו את המתנות במטבח והלכו לשחק מחבואים בחוץ. אחרי כמה שעות חזרנו הביתה ומה ראינו במטבח? המתנות לא היו שם. אנחנו חיפשנו אותן בכל מקום אבל לא מצאנו שום דבר. פתאום, ראיתי משהו מוזר מאחורי הטלוויזיה, ראיתי שם כפתור קטן. קראתי לכל החברים שלי. אני רציתי ללחוץ על הכפתור הזה, אז לחצתי ופתאום ראיתי עיתון קטן על הרצפה ובו היה כתוב: “אתם הגעתם לעיר גבינלנדיה”. הרחתי את האוויר והיה ריח של גבינה. הסתובבתי וראיתי בתים מגבינה, אנשים מגבינה ובאמצע העיר היה ארמון ענקי מגבינה. לא זזנו, התביישנו שמישהו יראה אותנו. אבל אני אמרתי לכולם: אם אנחנו לא נזוז אנחנו לא נמצא את המתנות! וכולם אמרו: “תלך לבד, אנחנו לא רוצים!” ורוני צעקה: “זה יום ההולדת שלי ואני רוצה ללכת עם וילסון! וגם אנחנו לא נחזור עד שנמצא את המתנות! “. ובשנייה הזו כולם הלכו ביחד לעיר וראינו שאיש אחד מתקרב אלינו, הוא אמר שאנחנו צריכים ללכת לארמון. אנחנו הגענו לארמון ואני שאלתי: “אתם ראיתם מישהו שהיו אצלו מתנות?” המלך אמר: “כן. האנשים האלו הלכו לכיוון של אוקיינוס החלב!” והוא שאל: “אתם רוצים גבינה?” אני אמרתי: “לא, לא תודה. אנחנו חייבים ללכת” ואנחנו הלכנו לכיוון של אוקיינוס החלב.
בדרך לאוקיינוס החלב ראינו את כפר החלב. היה ריח מצוין של חלב בטעם שוקולד וחלב בטעם תות. באמצע העיר עמד ארמון מחלב בטעם שוקולד ומחלב בטעם תות. הגענו לארמון ושאלנו את מלך החלב: “סליחה, המלך המפורסם, אולי ראית מתנות?”. מלך החלב אמר: “כן, היו שם אנשים מארץ גדולה ושמה חריפלנד. אתם חייבים לשוט בסירה עד שהמים יהיו אדומים. אל תשתו מהמים האלו ואם תשתו אתם תתפוצצו מהחריפות. על הדרך, תקחו שני בקבוקים עם חלב תות וחלב רגיל. אם אתם פתאום תשתו מהמים החריפים אז תשתו את החלב תות ולא תתפוצצו. ומה לעשות עם החלב הרגיל? אתם תבינו לבד!” יצאנו מהארמון לקחנו סירה ושטנו. אחרי כמה שעות ראינו שהמים אדומים. רון שכח מה אמר מלך החלב ושתה. רציתי לעצור אותו אבל היה כבר מאוחר מידי. הוא שתה ונהפך לאדום. אמרתי לו: “מהר תשתה את חלב התות”. הוא שתה והצבע של הגוף שלו חזר לעצמו. “אנחנו הגענו” צעקה רונית. כשעבר שעה וחצי אז הגענו וראינו  שהאדמה שם הייתה אדומה. ראינו כמו שבכל הארצות שהיינו בהם שבראש העיר עמד ארמון עשוי מאש. נכנסנו לבפנים וראינו את המתנות שלנו, התכופפנו כדי לקחת אותם אבל אז פתאום שמענו את הקול של מלך החריפות. הוא צעק: “מה אתם עושים? זה המתנות שלי!”  הוא רצה לתת לי מכה אבל פתאום נזכרתי שאת החריף אפשר לנצח בחלב, אז צעקתי: “היי יש לנו חלב”, מלך החריפות עצר והתחיל לחפש את החלב. אז צעקתי “החלב אצלי”. המלחמה על החלב הייתה קשה אבל בסוף החלב נשפך על מלך החריפות והוא נשרף. לקחנו את המתנות לחצנו על הכפתור שהיה ליד המתנות וחזרנו לבית של רוני, ליום הולדת. כאילו שלא קרה כלום. במטבח היו מתנות והכל היה בסדר.