מאת: אבישג בן שושן,
כיתה: ג’
מחנכת: נטלי ויצמן
רכזת שפה: נעמה בר-נר
שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים
כתובת מייל: [email protected]
ישוב: ירושלים
יום הולדת המאושר בחיים.. שהשתבש
יום אחד הלכתי ליום הולדת של חברה שלי, שירה, בגינה ליד בית הספר. כל הבנות בכיתה שלי הלכו וגם אני. נהננו מאוד וראיתי שעושים חפש את המטמון. לא דאגתי כי אני טובה במשחק הזה.
ראיתי ששמו אותי עם הבנות הכי לא ספורטיביות בכיתה. נבהלתי, וכשהתחלנו אמא של מאי הגיעה. מאי לא רצתה ללכת והתחבאה לאמא שלה, כי לא רצתה ללכת. גם אני לא רציתי שהיא תלך אבל בסוף אימא שלה מצאה אותה וכולם התבאסו, כי לא סיימנו את היום הולדת. אימא שלה הסכימה שתישאר לכמה דקות וכולם שמחו. שיחקנו במשחקים כיפיים ומגבשים מאוד מאוד. נהננו.
השלב הכי מגבש היה תכנית הפאזל, והיה מאוד כיף, ואחרי שמאי הלכה, אנחנו ממש התבאסנו כי היא הייתה הכי טובה במשחק. אבל בסוף מצאתי פיתרון, ועברתי קבוצה למרות שלא רציתי.
בסוף הצופים הלכתי עם אבא שלי ואח שלי לקניון, וקנו לנו מתנות, ובסוף חזרתי הביתה.
לפני שחזרנו לבית שכנעתי את אבא לקנות לי גלידה ולבסוף, כמו תמיד, הוא הסכים, ובסוף קנינו גם לאח שלי וגם אבא שלי רצה אז גם הוא קנה. ואחרי שחזרנו הביתה אמא הכינה לנו פנקייקים.
לא עמדנו בפיתוי אז אכלנו וכל כך נהנינו עד שלא ראינו שהשעה מאוחרת ואז נכנסנו להתקלח וזה היה היום המאושר בחיי, ויום למחרת סיפרתי לכולם כמה כיף היה לי, והייתי מאושרת. אני חשבתי שכולם יקנאו בי, אבל בסוף הכול היה ההפך כולם שמחו בשבילי ואמרו שהסיפור היה מאוד מפתה ושאין להם הרבה כסף ומאז בכל יום הולדת אני משתדלת לא להגזים. ועוד משהו קטן אחד שחשוב לדעת עלי: אני מאוד אוהבת סרטים. וגם אני קצת משתדלת בהמון דברים לא להגזים. במקרים כמו המקרה שהיה בסיפור ועוד משהו קטן: אני ממש ספורטיבית. ואני מאוד אוהבת גלידה , וכל הסיפור הזה דמיוני. המסר של הסיפור הוא בשביל להדגיש לאנשים שאף פעם בחיים לא לחשוב שיש בני אדם מושלמים.
