ביום ראשון הקרוב יהיה לציפי יום הולדת בכיתה. ציפי חיכתה בציפייה גדולה ליום המיוחד והייתה מלאת שמחה והתרגשות. היא הכינה שקיות הפתעה וגם עוגה.
כשהגיע יום ראשון, ציפי התעוררה מאושרת וחיוך גדול על פניה.
היא לבשה את השמלה המהודרת שלה, והלכה לבית הספר עם העוגה ושקיות ההפתעה.
כשהגיעה לבית הספר, אמרה לחברותיה: “יש לי היום יום הולדת”.
החברות לא האמינו לה, כי כל יום ציפי סיפרה להן שיש לה יום הולדת.
ציפי כל כך נעלבה מהן, ובהפסקה כשאף מורה לא שמה לב והשומר לא ראה, היא ברחה מבית הספר…
למזלה הרב, לאמא שלה היה יום חופשי והיא נשארה באותו היום בבית.
כשציפי הגיעה הביתה, אמה שאלה אותה: “למה חזרת כל כך מוקדם?”
ציפי השיבה לה: “סיפרתי לחברות שלי שיש לי יום הולדת היום, והן לא האמינו לי. כל כך נעלבתי והחלטתי לחזור הביתה”.
באותו זמן בבית הספר, המורה נכנסה לכיתה והתחילה לקרוא שמות.
כשהמורה קראה בשם של ציפי, ציפי לא הרימה יד כמו בכל יום.
המורה שאלה את התלמידות: “ראיתן אולי את ציפי?”
החברות השיבו: “כן, ראינו. היא אמרה לנו שיש לה יום הולדת ולא האמנו לה כי היא תמיד אומרת שיש לה יום הולדת אז חשבנו שהיא גם הפעם אומרת סתם. ומאז לא ראינו אותה בשום מקום”.
המורה אמרה לבנות: ” באמת יש לציפי היום יום הולדת”.
הבנות הופתעו מאוד.
המורה התקשרה לאימה של ציפי ושאלה אותה אם ציפי נמצאת בבית.
אימא של ציפי השיבה שכן, ואמרה למורה: “ציפי סיפרה לחברות שלה שיש לה יום הולדת והן לא האמינו לה. בגלל זה היא כל כך נעלבה אז הלכה הביתה ונשארה בבית”.
המורה הסבירה לה שהבנות לא ידעו שהיא חוגגת היום יום הולדת, וביקשה שציפי תחזור לבית הספר.
אימא של ציפי אמרה: “אני עכשיו אביא אותה לבית הספר בחזרה”.
כעבור כמה דקות ציפי נכנסה לתוך הכיתה. החברות מיד ביקשו ממנה סליחה ושרו לה בשמחה שירי ימי הולדת. ציפי הרגישה מאושרת ומלאת שמחה.
לאחר מכן, המורה שוחחה עם ציפי בשיחה אישית והסבירה לה שהמעשה שהיא עשתה היה מסוכן וחשוב להבא אם היא נפגעת שוב, לשוחח עם המורה ולא למהר לברוח הבייתה. ציפי הבינה את משמעות המעשה שעשתה והבטיחה לא לחזור על כך שוב.
