יום בחיי

בלילה אחד בחורף קר ילדה אחת קטנה התעוררה וביקשה לאכול דוריטוס. אביה ואימה נבהלו ושאלו את עצמם מדוע ילדה בת שנתיים מבקשת באמצע הלילה לאכול חטיף. הילדה התעקשה לאכול ובכתה כי הוריה לא רצו שתאכל באמצע הלילה אך לא ידעו מדוע היא כל כך עקשנית.
אחרי הלילה ההוא אבא לקח את הילדה לרופאת המשפחה לבדיקה. הרופאה אמרה שצריך לגשת לבית החולים כדי להיבדק. היה זה ערב חג הפורים והשמחה רבה הילדה רצתה לחגוג את שמחת החג עם הוריה ואחיה הגדולים אבל הייתה צריכה ללכת לבית החולים. כשהגיעה לשם עשו לה המון בדיקות ולבסוף אמרו לאבא שלילדה יש סכרת נעורים ושהלבלב שלה הפסיק לעבוד וצריך לעזור לה באופן ידני בעזרת זריקות אינסולין.
אני רוצה לספר לכם שהילדה הזו היא בעצם אני ובאמת בחג הפורים אחגוג את הסוכרלדת החמישי שלי ולכבוד כך החלטתי לכתוב מה קורה ואיך נראה יום בחיי ילדה כמוני.
כשהייתי קטנה אמא הגיעה כל שעתיים למעון כדי לבדוק את רמות הסוכר שלי והיא נתנה לי זריקת אינסולין בהתחלה זה כאב והיה לא נעים אך לאט לאט התרגלתי ולמדתי לחיות עם זה וכיום יש לי על הגוף משאבה ומשדר שעוזרים לי לחיות כמו כל ילד וילדה בגילי ולשחק ולהנות עם חברות וחברים בכל זמן ולפעמים קורה שהסוכר לא מאוזן ואני פתאום לא מרגישה טוב ואני נעשית חלשה ויכולה להתעלף ואז צריך לעזור לי ולתת לי משהו מתוק כדי שארגיש טוב יותר יש מצבים שאני מתעצבנת ומתנהגת לא יפה כי הסוכר גבוה ואז אני צריכה לשתות מים ולקבל אינסולין כדי להתאזן. החיים עם סכרת נראים דומים לחיים של אחרים אבל יש לי כמה דברים שונים שעליהם החברות שואלות אותי כמו למשל כשעושים לי בדיקת דם באצבע הן שואלות האם זה כואב ואני אומרת להם שזה לא כואב כי אני שונה מהם כי לי הלבלב לא עובד כבר מגיל שנתיים ושמונה חודשים ומאז חיי השתנו ובכל יום אני צריכה לספור את הפחמימות שאני אוכלת ולהוסיף לגוף שלי אינסולין, חשוב גם שאעשה התעמלות ואזיז את הגוף כדי שאהיה מאוזנת וכשאני נמוכה חשוב לי לאכול ולנוח כל השינויים הללו השפיעו לי על החיים אבל אני עדיין ילדה והסכרת לא פוגעת בשמחת החיים שלי וביכולות המיוחדות שלי אני אוהבת לעשות הכול. אני משתתפת בחוגים, משחקת עם חברות, יוצאת לטיולים ונהנית מהחיים והכי חשוב מסבירה לסובבים אותי שסכרת היא לא מחלה היא נמצאת בגופי ואני שולטת בה ולוקחת אחריות על החיים שלי ויש לי אנשים טובים סביבי שדואגים ועוזרים לי להמשיך לחיות בבריאות ובשמחה.
כמו שכתבתי מקודם בפורים הזה אחגוג עם משפחתי את הולדתי מחדש היה זה אתגר קשה שההורים שלי קיבלו את הבשורה בפעם הראשונה אך למדנו יחד איך להתמודד עם כל מצב של היפו והיפר של עצבים וחולשה ובכל פעם אני מרגישה גיבורה ואומרת תודה לה’ על כל מה שהוא עושה בשבילי ועל המלאכים שהוא שולח אלי לעזרה בכל מצב אני מקווה שאני אצליח לשמור על איזון ולהיות בשמחה וברוגע תמיד. לשחק משחקים בפורים הזה ולחגוג את החג הזה עם כל המשפחה.