“אני לא מאמינה!! איפה הוא? לפני חמש דקות הוא היה אצלי ביד!! מה אעשה בלעדיו? ” כך צעקה ובכתה שובל במשך כמה שעות. כשגילתה שאבד לה הפלאפון האהוב שלה. ובכתה עוד יותר שאמה אמרה את המילים הבאות: “לצערי לא נוכל לקנות לך פלאפון חדש כרגע. תאלצי להמתין כמה ימים. שבוע ואולי אפילו יותר..”
אז, כבר החלה לכאוב לה הבטן והראש מרוב הניסיונות להיזכר היכן היא הניחה אותו . היא לא דמיינה או חלמה שיום אחד הפלאפון יתנתק מחייה.
שובל גרה בעיר גדולה, היא גרה בניו יורק. הייתה זאת תקופת החופש הגדול, היא כמעט בת 12, מבלה עם חברותיה הטובות בקניון, ומשחקת איתם במשחקי מחשב של בנות. כשכולן היו הולכות לקניון ונפגשות, רוב הבנות היו עם הפלאפון ביד. הן היו משחקות יחד במשחקי רשת, מצטלמות יחד ורוקדות JUST DANCE .
הדבר הכי חשוב לה בעולם היה הפלאפון שלה. כן .אפילו לפני אמא ואבא שתמיד הסתתרו מאחורי הפלאפון בניסיון לדבר איתה ולבקש ממנה כל מני בקשות רגילות של ילדה בת 12 . אך בסוף נאלצה להיענות לבקשתם.
הוא היה החבר הכי טוב שלה. היא הייתה מצלמת בו כמעט כל דבר. כותבת דברים שקרו לה. כותבת לחברות שלה הודעות . מסריטה את עצמה. רואה סרטונים של חברות. מחפשת מידע חדש באינטרנט. הוא היה גם ישן לידה בכיסא מלכות פרוותי שראוי למעמד הBFF .
המבטים שלה לא ירדו כמעט מהמסך. וכשעזבה את הפלאפון לכמה רגעים, הייתה נדבקת למסך המחשב ורואה סרטונים מצחיקים זהו היה התחביב השני שלה.
יום סגרירי אחד, הוא אבד לה . כך, לפתע בלי התרעה מוקדמת. בחיפושים אחריו כבר שבוע וחצי .
תוך כדי החיפושים, מצאה שובל את אנה . אנה הייתה השכנה ממול, בת כיתתה. אך לעולם לא יצא לה לדבר איתה. גם כשעברה לידה, היא לא ממש ראתה אותה, כי עיניה היו בפלאפון.
עכשיו,. כשהפלאפון אבד אני לא אוכל להיות ילדה רגילה בלעדיו .
“הפאלפון אבד לי” צעקה שובל בכל הפארק.
כל מי שהיה בפארק בשעה זו ראה את שובל צועקת בקולי קולות.
שובל אמרה לעצמה בלב: “בטח כל הווצאפ שלי מפוצץ ב 2000 הודעות” ,בטוחה שכולם חושבים שאני סנובית כי אני לא עונה..”
באמצע הפארק אחרי שצעקה שובל הבינה שהבחירה לבכות על הפאלפון שלה לא טובה ולא מועילה להרגשתה.
היא ראתה ילדים משחקים מרחוק ורצה לעברם. שאלה אותם בהיסוס: “אני יכולה להצטרף למשחק??”
הילדים הסתכלו זה על זה וענו “בשמחה” . הם שיחקו במשחק המרתק שעות ושיחקו גם בעוד משחקים מהנים שבהם שובל נהנתה ואפילו ניצחה .
תוך כדי משחק, שובל הספיקה לספר את כל הסיפור על אובדן הפאלפון שלה לילדים.
הילדים, שון וליבי סיפרו לה שגם להם יש פלאפון אבל הם מעדיפים לשחק גם בחוץ כי ההורים שלהם הרגילו אותם מגיל קטן, לעשות הפסקה קבועה מהפלאפון. הם מרגישים שזה נותן להם הרגשה טובה. הם סוף סוף נפגשים באמת אחד עם השנייה ומכירים יותר טוב.
“זה ממש לא אותו הדבר כמו להתכתב או לראות סרטון. זה מרגיש כייף ואמיתי”
שובל הקשיבה לדבריהם וחשבה לעצמה שעכשיו זו הזדמנות טובה לעשות שינוי בחייה .
היא שאלה אותם אם היא תוכל להיפגש איתם גם מחר. בדיוק בשעה הזו. הם כמובן נענו בחיוב ושמחו על החברה החדשה שהכירו.
שובל חיכתה כל היום לפגוש את החברים. בזמן שחיכתה להם והשתעממה ללא פלאפון, החליטה להפתיע אותם ולאפות להם עוגיות טעימות. היא לא האמינה שהעוגיות יצאו כל כך רכות וטובות.
שובל והחברים נפגשו בכייף וזללו יחד את העוגיות הטעימות. היא הרגישה אושר שלא הכירה. מן תחושת אהבה ושמחה שמילאו את ליבה.
סוף סוף היא גילתה בעצמה תכונות שלא הכירה בה מעולם. היא חברותית וחייכנית, שמחה ואוהבת לאפות ואפילו טובה בזה. היא גם לא ידעה שהיא יודעת להמציא משחקים בעצמה.
יום למחרת, אמא של שובל קראה : ” שובל בואי מתוקה ,נצא עוד מעט לקנות פלאפון חדש”.
שובל אמרה בביטחון: “אמא, אני רוצה “פלאפון כשר”, כזה שרק שולחים ממנו הודעות ומתקשרים”.
אמה חשבה ששובל לא מרגישה טוב. אך אכן, הן הלכו לחנות וזהו הפלאפון שקנתה שובל.
שובל ישבה לספר לאמה איך הגיעה לשינוי הגדול . איך מחפץ שאיבדה, היא מצאה את עצמה.
