שלום שמי יובל ואני אוהב לשחק כדורסל, הקבוצה שאני אוהד היא “הפועל ירושלים”.
יום אחד ביקשתי מאבא שלי שירשום אותי לחוג כדורסל, אבא הסכים. יום למחרת אבא ואני הלכנו יחד לחוג. שיחקתי הרבה שנים והרבה זמן בחוג. בהתחלה האימון היה לי קצת קשה אבל לא ויתרתי והמשכתי לנסות ולהתאמן. בסוף הצלחתי והיום אני כבר משחק טוב.
כעבור כמה שנים הפכתי לכדורסלן אמיתי בליגת הנערים של קבוצת הפועל ירושלים. שם אני מתאמן כל יום, קולע סלים, מכדרר, ומתמסר עם חברי הקבוצה.
יום אחד לא הרגשתי טוב והייתי מאד עצוב, לא יכולתי לצאת לשחק כדורסל וגם לבית הספר לא הלכתי, זה נמשך כמה ימים ורציתי כבר להרגיש טוב. יום אחד כשישבתי בסלון, פתאום שמעתי דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת וראיתי את סבא שלי. סבא שאל: מה קרה יובל? מדוע אתה לא שמח היום? יובל הסביר לסבא שהוא חולה ולא יכול לשחק כדורסל כבר הרבה זמן. סבא אמר: רפואה שלימה, תרגיש טוב. סבא הפתיע את יובל וקנה לו כדור-סל חדש. יום למחרת יובל כבר הרגיש טוב וחזר לשחק כדורסל.
יום אחד היה גמר של “הפועל ירושלים” מול “מכבי תל-אביב” ויובל קלע את שלשת הניצחון בשנייה האחרונה. כולם הריעו ליובל עד שהגיע הרגע שיובל הרים את הגביע והפועל ירושלים ניצחו את מכבי תל- אביב. בהפרש של 47 נקודות.
יובל חזר הביתה שמח, סיפר למשפחה ולחברים על הניצחון.
