אייל רובינוב טעות הנהג
בוקר אחד אימא שלי העירה אותי. הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים ולאחר מכאן התלבשתי לבית הספר. יצאתי להסעה, וכשהיא הגיעה עליתי עליה עם חברי דני. נסענו, ופתאום אני לא מזהה את הדרך. שאלתי את חברי דני “אתה מזהה את הדרך?” דני ענה שלא, ואז ראיתי שלט שעל השלט כתוב ברוכים הבאים לירושלים . אמרתי לנהג “לאן אתה נוסע?” הוא אמר לי “לבית הספר מוריה”. פתאום הוא הוריד אותנו באמצע ירושלים ונסע. אנחנו לא יודעים את הדרך הביתה ובכיתה הרב דואג לנו. פתאום נזכרתי שבני דודים שלי גרים בירושלים, אבל זה לא עזר לנו כי שכחתי את הכתובת שלהם…
לפתע ניגש אלינו איש תמים אחד ואומר לנו “ילדים, מה אתם עושים פה?” אמרנו לו שהיינו בדרך לבית הספר והנהג הוריד אותנו פה, ובית הספר הוא בכלל בתל אביב. האיש שאל אותנו אם אנחנו יודעים את מספר הטלפון של ההורים שלנו, ואמרנו שלא. “טוב” האיש אמר “תיכנסו לביתי ותנוחו טיפה”. נכנסנו לבית והוא הציע לנו לשתות ולאכול משהו, אמרנו “לא, אנחנו לא רוצים”. “אוקי” המארח אמר “רוצים אולי לראות טלוויזיה?” “כן”, “טוב, איזה ערוץ אתם רוצים לראות?” “84” ענינו. לאחר כמה שעות אמרנו לו שאנחנו רעבים. “מה אתם רוצים לאכול?” הוא שאל, “שניצל ופסטה” ענינו. “עוד 20 דקות זה מוכן” הוא אמר .
לאחר 20 דקות הוא קרא לנו ואמר “ילדים, האוכל מוכן” כמו שאימא שלי הייתה אומרת. בזמן האכול נזכרתי במספר הטלפון של אימא שלי. אמרתי לאיש שנזכרתי את מספר הטלפון של אימא שלי “0597854321 – זה המספר של אימא שלי” . האיש התקשר למספר ואימא שלי ענתה: “שלום עם מי אני מדברת?”, “עם דנדן” הוא ענה ואז אמר לה במלים האלה “הנהג של הילד שלך ושל חברו לקח אותם במקום לבית הספר לירושלים”. “אוי” אמרה אמא שלי “הם אצלך עכשיו?” “כן. מתי את רוצה לאסוף אותם?” שאל דנדן. “עוד שעה אני אצא מהבית” “אוקי” דנדן אמר. לאחר שעה אימא שלי הגיעה לאסוף אותנו ואמרה לדנדן “תודה ששמרת עליהם”, “הכבוד הוא שלי” אמר דנדן. אימא שלי התקשרה לאימא של דני ואמרה לה “בואי לירושלים הבן שלך פה”, “מה? איך? הוא אמור להיות עכשיו בבית הספר”, “גם אני חשבתי כך אבל פתאום קבלתי שיחת וגלתי שהוא בכלל בירושלים” אמרה לה אמא שלי, “אוף, אני בעבודה ואני לא יכולה לצאת עכשיו מהעבודה המנהל יכעס עלי. את אולי יכולה להביא אותו לעבודה שלי?” ביקשה אמא של דני. “טוב רק תשלחי כתובת” אמרה אימי. “תרשמי, רחוב הרצל 5”, “טוב אני כבר באה”. נסענו. אחרי זמן מה אימא אמרה לדני “יש פקק גדול מאוד תגיד לאימא שלך שאנחנו טיפה נאחר”, “אוקי” דני אמר. דני התקשר לאימא שלו ואמר שטיפה נאחר. הגיעה שעת ערב ועדין לא הגענו ואימא של דני התקשרה “איפה אתם אני מתחילה להילחץ. אני מפחדת להיות בעבודה לבד” , “אנחנו נגיע עוד 15 דקות” לאחר רבע שעה הגענו לעבודה של נירית, היא חיכתה שם ודני רץ לחבק אותה. “אתה בסדר?” אמא של דני שאלה. “כן” ענה דני. נירית אמרה תודה רבה לאימא שלי ואימי ענתה שאין בעד מה. נסענו הביתה אני ואימי. “אוקי, תתקלח, אחר כך תאכל ארוחת ערב, תצחצח שניים, ותגיד שמע ישראל ולך לישון”. “אוקי” אמרתי.
הלכתי להתקלח, אכלתי ארוחת ערב, צחצחתי שניים ואמרתי שמע ישראל. לא קראתי ספר כי לא היה זמן ואימא שלי אמרה לי ללכת לישון. במיטה חשבתי לעצמי “איזה יום מטורף היה לי” והלכתי לישון.
מגיש אייל רובינוב
