וסרמן
היום הגדול הגיע, היום אחותי הגדולה מתחתנת. ״אמא כל הדברים באוטו?״ שאל יוסי.
"כן, אפשר להיכנס" ענתה אמא את התשובה שכל כך חיכינו לשמוע. נכנסנו לרכב, אבי
הפעיל שירי חתונה והתחלנו בנסיעה. הגענו לאולם, שמחים ומרוגשים, מתפעלים
מהשולחנות הערוכים, מהפרחים המעוצבים במרכז כל שולחן. הצלם שכבר היה באולם ניגש
לברכנו במזל טוב ובפיו שאלה: "אני מבין שהזמנתם שני צלמים?" הבטנו בו בפליאה, אבא
ואמא הסתכלו אחד על השני ועל הצלם חזרה והוא מסב את תשומת ליבנו לפינת האולם,
זהו הרגע ששינה את תוכניתנו לערב זה. בקצה השני של האולם ישבה כלה נוספת, לבנה,
זוהרת ויפה והיא מתפללת ולצידה משפחה מרוגשת. ואורחים שמתחילים להתאסף. ואנו
עומדים שם, מבולבלים, לא מבינים, החופה שלנו נקבעה לעוד שעה וחצי, בסייעתא דשמייא
הקדמנו את הגעתנו לאולם לשם צילומים, אך מה קורה כאן?! איך יתכן שהשעה, המקום
והזמן שייחלנו לה ואנו עומדים מן הצד ומביטים בכלה אחרת שחוגגת אותה?
אחותי, הכלה המאושרת החלה לבכות ואבא מיד עלה לקומת המשרדים של האולם, אמא
צלצלה למחותנים ואנחנו ששאלנו מה אפשר להועיל, קבלנו משימה להתפלל.
כעבור זמן קצר אבא חזר עם בעל האולם, שנראה מודאג במיוחד ושניהם יחד ניגשים לאמי
ולאחותי הכלה שכבר היתה נראית בעיני פחות שמחה. והם עומדים שם יחד, אמא העבירה
את השיחה עם המחותנים לרמקול שגם הם יהיו שותפים בשיחה ויחד הם מבינים את
המצב, טעות אנוש כפי שכינה זאת בעל האולם.
2 מילים שלקח לי עוד הרבה זמן להבין. בעל האולם מסביר שנקבעו 2 ארועים ליום הזה.
טעות שלא התרחשה מאז פתיחת האולם ונקווה שלא תתרחש לעולם. בעלי האולם שידרגו
את תכנת המחשב המתאמת את הארועים. חתונה אחת נקבעה בגירסה הקודמת ועם עדכון
התכנה, לא הועתקה החתונה לגירסה החדשה. ושם נקבעה החתונה הנוספת. טעות
דיגיטלית שהביאה לטעות אנוש. באותו רגע הבנתי שהפרוש של המילים האלו שכנראה זו
טעות שצריך אנושיות כדי להתגבר ולסלוח עליה.
בעל האולם הציע שנעזר באולם הקיים בקומה למעלה: “יש אולם בקומה העליונה, הוא נועד
לבריתות ולאירועים קטנים, אם תסכימו שנערוך את החתונה שם, הנהלת האולם תשמח
שתערכו אצלינו גם את השבת שבע ברכות, כמובן שלא תשלמו גם על אירוע זה”. כמובן
שסירבנו. בעל האולם היה אובד עצות והלך למשפחה השניה, שם כבר החלה החתונה והציע
להם לעלות לקומה העליונה. בינתיים אחותי הכלה נרגעה והיתה עסוקה בתפילה, מבלי
לבזבז זמן ביומה הגדול, מאמינה בה שהעינין יסתדר על הצד הטוב ביותר. אמא האהובה
ניחמה אותנו ואמרה שכל הסיפור עוד יזכר כחוויה. בעל האולם חזר אלינו מותש, התיישב על
הכסא והתחנן לאבא שלי: “;תקשיב, אני לא יהודי צדיק אבל דבר אחד אני יודע, שמויתור, אף
פעם לא מפסידים!”ההורים שלי שוחחו בינהם וכעבור מספר דקות הם החליטו:”כן, אנחנו
מוותרים, אנו נערוך את החתונה בשמחה רבה בקומה העליונה”.
עלינו לקומה למעלה, שנערכה במהירות ועוצבה במידת האפשר לחתונה משמחת. היה
אירוע צפוף, האורחים שמעו את הסיפור, הבינו את המצב והתחלפו! לא נשארו לזמן רב
בחתונה, כך כולם שמחו איתנו, איש איש בזמנו ואנו נותרנו עם טעם מיוחד של ויתור גדול.
כעבור חודשיים, בעודנו מתאוששים מהאירוע המיוחד, אחותי השניה התארסה, צדק בעל
האולם שאמר: “מויתור אף פעם לא מפסידים”!
