אי שם הרחק הרחק חיה לה נסיכה, שכל יום ביקשה מהמשרתים שלה גבינה.
יום אחד באה אליה פייה.
“שלום לך פיה” אמרה הנסיכה.
“שלום לך נסיכה” אמרה הפיה.
“מה היא בקשתך?” אמרה הפיה.
“בקשתי היא שכל מה שאני אגע בו יהפוך לגבינה” אמרה הנסיכה.
אז הפיה נתנה לנסיכה את מה שהיא רצתה ועפה לה למישהו אחר. למחרת, הנסיכה לא אהבה את כוחות הגבינה שלה. ולא פלא, כל מה שנגעה בו הפך לגוש גבינה לבן ונמרח…
היא לא ידעה איפה הפייה שנתנה לה את כוחות הגבינה.
“הוד מעלתך, למה את עצובה?” אמר אחד מהמשרתים שלה.
“אני לא יודעת איפה הפיה שנתנה לי את כוחות הגבינה שלי” אמרה הנסיכה בעצב.
“למה את רוצה את הפיה?” שאל המשרת.
“אני רוצה שהיא תיקח את כוחות הגבינה שלי” אמרה הנסיכה.
“למה את רוצה שהיא תיקח ממך את כוחות הגבינה?” שאל המשרת.
“אני רוצה שהיא תיקח לי את הכוחות בגלל שכל פעם שאני נוגעת בכל דבר זה הופך לגבינה ואני צריכה לאכול אותם ואין לי כבר מקום בבטן” ענתה הנסיכה.
לפתע הבריק רעיון במוחה “אני יודעת מה לעשות! כל המשרתים ילכו וימצאו לי את הפיה, ומי שימצא לי את הפיה אני אביא לו מאה אלף כסף וזהב!” אמרה הנסיכה ואז כל המשרתים יצאו לדרך. בינתיים הנסיכה נחה לה על המיטה שלה.
משרת אחד חזר מחיפושיו והביא לה מכשפה,
ואחד מהמשרתים הביא שדון.
” אני צריכה פיה לא מכשפה ולא שדון אני צריכה פיה!” אמרה הנסיכה בכעס.
בדיוק הפיה שמעה את הנסיכה. היא עפה אל הנסיכה מהר. “פייה! פייה! בואי מהר אני לא רוצה את כוחות הגבינה שלי” אמרה הנסיכה. “טוב אני אקח לך את כוחות הגבינה” אמרה הפיה. הנסיכה חיבקה את הפייה ו…. ותנחשו מה קרהה….
הפייה נהפכה לגבינה.
“אוי ! לא ! מה עשיתי!” אמרה הנסיכה. הנסיכה התחילה לבכות. טיפה אחת נפלה על הפיה, והפיה נהפכה בחזרה לעצמה. הנסיכה ביקשה סליחה והפייה סלחה לה. הפייה לקחה את כוחות הגבינה שהיו לנסיכה והנסיכה אמרה לפייה תודה והפייה הלכה לה. והנסיכה הייתה שמחה לנצח. ולא הייתה צריכה לאכול עוד חפצים מגבינה…
