יום אחד נסענו משפחתי ואני להתארח אצל דודים שלנו במושב בצפון. יש להם צימרים והם הזמינו אותנו להתארח שם. כשהגענו אליהם ראינו בכניסה שני כלבים מסוג פיטבול. אחותי הקטנה פחדה ובכתה. אמרנו לה אל תדאגי הם לא עושים כלום ונכנסנו לחדר. לקח לנו בערך יום וחצי לשכנע אותה ללטף אותם. בסוף היא ליטפה, האכילה אותם שקדים ונרגעה.
יותר מאוחר הלכנו לגן משחקים וראינו ילד שהוא קצת שונה. הילד רץ אחרי אחותי הקטנה והיא נלחצה ובכתה. דודה שלי סיפרה לנו שהילד הזה אוטיסט. הבנו שזה ילד שיש לו בעיות מסוימות ולפעמים הוא לא שולט על עצמו אבל הוא לא עושה זאת בכוונה. אחרי שדיברנו עם דודה ניגשנו לילד שאלנו אותו איך קוראים לו והוא אמר ששמו אלעד. שאלנו אם הוא רוצה להצטרף למשחק. הוא ענה שכן וממש שמח. שיחקנו יחד מחבואים, כדורגל, דג מלוח ותופסת. היה לנו כיף וקבענו שנפגש שוב. חזרנו לצימרים נחנו קצת וכשקמנו הלכנו לטייל עם הפיטבולים בשטח. בערב ישבנו כל המשפחה ואכלנו יחד ארוחת ערב.
יום למחרת פגשנו שוב את אלעד בגן השעשועים. הוא ממש שמח לראות אותנו והציע להכיר לנו את השכונה. טיילנו בשכונה, ראינו את הרחובות, הבתים ואפילו קיפודים. היה לנו נחמד להיות יחד וקבענו שפעם הבאה שנגיע לצפון נפגש שוב.
המשכנו לשחק עם הכלבים ועם הדודים שלנו וכשהגיע הערב התארגנו וחזרנו הביתה מרוצים ועם הרבה חוויות.
