פרולוג:
גדלתי בבית היער ‘פנינת השרון’ מאז שנולדתי ועד עכשיו. היום אני בן 14 ולכבוד יום ההולדת אני ושני הורי יוצאים לטיול.
היום הגדול הגיע, עלינו על הרכבת בדרך לטיול הגדול בהולנד. באמצע הנסיעה נעצרה הרכבת והנהג אמר כך “נוסעים יקרים, לפנינו יש גשר שנפל אתמול בלילה עקב סופה, אז התבקשנו לעצור את הרכבת”. יצאתי החוצה לראות במה מדובר, ובאמת ראיתי שאנחנו עומדים על קצה צוק ולמטה היו פזורים חלקי הגשר שנפל. כשחזרתי לרכבת ראיתי את הורי ממש לחוצים בעקבות הנפילה של הגשר, האמת היא שגם אני קצת לחוץ.
פרק אחד
נוסעי הרכבת שנסעו יחד איתנו הציעו שנישאר הלילה ברכבת יחד ונישן עד שכוח החילוץ יבוא לקחת אותנו, שאלתי את הורי אם אפשר לצאת לסיבוב באזור. אחרי חמש דק’ של ציפיה שבהן התלבטו הורי אם זה בטוח או לא הם החליטו שכן, אבל הזהירו אותי לא להתרחק יותר מדי. כשיצאתי מהרכבת יצא יחד איתי ילד נוסף שיצא לסיבוב. הצעתי לו שנצא לסיבוב יחד.
אותו ילד שהתברר שקוראים לו דן אמר שלא איכפת לו. חיכינו שניה ואז הוא שאל אותי “רק רגע, איך קוראים לך?”, השבתי לו “קוראים לי שי”. “אחלה” אמר דן והתחלנו ללכת. אחרי חמש דקות בערך דן שאל אותי “רגע, ואיפה אתה גר?” עניתי לו “אני גר באיטליה, ואיפה אתה גר?” אני גר בהולנד” וכך דיברנו ודיברנו ולא שמנו לב לזמן שעובר. הגיעה השעה לחזור לרכבת. כשהסתובבנו ורצינו לעשות אחורה פנה ראינו שנכנסנו עמוק לתוך יער ללא מוצא…
פרק שני
שנינו ניסינו לצאת מפה אך זה היה בלתי אפשרי. אחרי חמש דקות של חיפוש ממושך הגיח קוף תלוי על העץ. פתאום הקוף השמיע קולות מוזרים ושאל אז דן אותי” תגיד שי מה הקוף הזה עושה”, “לא יודע” השבתי לו. הקוף המשיך לעשות קולות מוזרים ואז גם הוא התחיל לעשות עם היד לפתח של מנהרה בתוך סבך של צמחים שאלתי את דן “תגיד אתה יודע מה הקוף הזה עושה”, דן אמר לי “לא יודע אבל נלך לאיפה שהוא אומר” השבתי לו “נראה לי שכן, ואם הוא ייקח אתנו למקום מסוכן נחזור אחורה”. דן ואני הלכנו לכיוון המנהרה שהקוף הצביע בתוך סבך של שיחים. אחרי עשר דקות של הליכה קרה דבר מוזר מאד, מצאנו את עצמנו פתאום בחצר ביתי.
פרק שלישי ואחרון
דן ואני לא הבנו מה קרה פה פתאום דן אמר” שי! יכול להיות שהמנהרה היא מנהרת קסמים!” “זה בהחלט נראה ככה” אמרתי . ואז דן אמר “אם זה מנהרת קסמים אז בוא נחזור אחורה ונגיע חזרה לרכבת” “אחלה” אמרתי. כשהסתובבנו אחורה להיכנס למנהרה גילינו שהפתח נעלם “תגיד שי מה קרה לפתח של המנהרה?” “אין לי מושג” עניתי, “אבל אם אנחנו פה, בא ואראה לך את הבית שלי” “אחלה” אמר דן ונכנסנו. הסתובבנו קצת בבית, אכלנו משהו קטן במטבח והלכנו לחדר שלי. ואז קרה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים, פתאום ראיתי את עצמי ישן במטה מכורבל בשמיכה… הייתי בהלם. אמרתי לדן “דן בבקשה תצבוט אותי!”, דן צבט אותי חזק ביד…
כשהתעוררתי במיטה מצאתי את עצמי צובט את היד ונאנק מכאב… התברר שהכול קרה אצלי בחלום. כשהלכתי לאכול ארוחת בוקר ההורים שלי בישרו לי שבאמת אנחנו הולכים לטיול! ממש שמחתי אך קיוויתי שהטיול לא יהיה כמו החלום.
סוף הסיפור
