טיול הג’יפים שלא אשכח בחיי
לפני כחמש שנים, בהיותי בן 7 יצאתי עם משפחתי לטיול במדבר יהודה. נסענו עם הג’יפ של אבי לאזור נחל ערוגות. בדרך לשם אבי אמר שזה יהיה טיול קצר ונחזור לפני השקיעה כדי להספיק להתפלל מנחה.
בגלל שלא חשבנו שזה יהיה טיול ארוך לא לקחנו אתנו מספיק אוכל, מים ומטענים לטלפונים הניידים.
כשהגענו לנחל והתחלנו לעלות את מעלה דרגה ציפתה לנו חוויה שלא היינו מוכנים אליה. המעלה היה קשוח בכדי לעבור אותו עם הג’יפ שלנו ולכן באמצע המעלה התפנצ’ר לנו צמיג אחד. עברה שם חבורה של ג’יפים יותר משודרגים ועם אנשים יותר מנוסים בטיולי ג’יפים ועזרה לאבא שלי להחליף את הגלגל שהתפנצ’ר. באותו הזמן אני ואחי ישבנו וקיווינו שאבא שלי יתקן מהר את הפנצ’ר ונוכל להמשיך בדרכנו, בינתיים האנשים הנחמדים מהג’יפים האחרים כיבדו אותנו במים ופירות. לאחר זמן מה אבי הצליח לתקן את הגלגל התקול והמשכנו בדרכנו. באמצע הדרך חזרה נתקלנו במעלה קשה נוסף, והתפנצ’רו שני גלגלים נוספים. באותו זמן הבנו שלא נוכל להמשיך בדרכנו ויש צורך להזמין חילוץ. גם האוכל, המים והסוללות בניידים התחילו להיגמר וגם לא וגם לא הייתה קליטה סלולרית ואחי הגדול התחיל להילחץ.
אבי התחיל ללכת לחפש קליטה ולהתקשר לחברים שיבואו לעזור לנו. לאחר מספר ניסיונות אבי הצליח ליצור קשר עם חבר שמיד אמר שיגיע לחלץ אותנו עם עוד חבר’ה ג’יפאים מנוסים.
בינתיים השמש כבר התחילה לשקוע, ואנחנו קצת התחלנו לדאוג איך נעביר את הלילה לבד באמצע המדבר, ללא אוכל, מים וציוד מתאים.
לאחר כשעה הגיעו לרווחתנו שני ג’יפים מהחברים של אבי. הנהגים של הג’יפים הללו היו מנוסים מאוד והשרו עלינו תחושת רוגע. תוך כמה דקות העמיסו אותי ואת ארבעת אחי ואת אמי והתחלנו בנסיעת החילוץ לנקודת הישוב הקרובה ביותר- שהייתה הישוב סוסיא שבדרום הר חברון.
הנסיעה כבר הייתה בחושך מוחלט, ואנחנו התפללנו להגיע בשלום.
בינתיים אבי נשאר עם אחד החבר’ה ליד הג’יפ התקול שלנו והמתין לחברים נוספים שיגיעו עם צמיגים חלופיים. במקרה היה עוד ג’יפ בישוב בדיוק כמו שלנו ולקחו ממנו את הצמיגים כדי להביא לג’יפ שלנו.
לאחר כשעה של נסיעה בחושך מוחלט הגענו סוף סוף למקום ישוב. חברה של אמי אירחה אותנו בביתה בשמחה עד שחבר נוסף של אבא שלי הגיע לאסוף אותנו מסוסיא לביתנו באפרת.
הגענו הביתה באמצע הלילה תשושים מהחוויה המטלטלת שעברנו, ובאותו הזמן אבא שלי עדיין המתין שיגיעו לחלץ אותו.
הלכנו לישון מבלי לדעת מה קורה עם אבי, היות ולא הייתה לו סוללה או קליטה סלולרית בטלפון.
בשעת בוקר מוקדמת אבי הגיע חזרה לאפרת וסיפר כל מה שעבר עליו במשך הלילה הסוער הזה.
בבוקר גילינו שגם הגלגל הרביעי התפנצ’ר במהלך הנסיעה חזרה ומיד לקחנו את הרכב לטיפול במוסך.
באותו לילה למדנו כמה שיעורים חשובים:
דבר ראשון- יש צורך בתכנון קפדני לפני שיוצאים לטיול, וצריך לדעת את דרגת הקושי של המסלול והאם הוא מתאים לרכב המסוים שאיתו רוצים לצאת לטייל.
דבר שני- לעולם לא לצאת לטיול ג’יפים לבד. תמיד צריך עוד ג’יפ שיוכל לנסוע להזעיק עזרה במידת הצורך.
דבר שלישי- טוב שיש חברים! בלי עזרת החברים של אבי לא היינו מצליחים להיחלץ מהמצב שהיינו בו.
הטיול הזה גרם לי להתאהב בכל מה שקשור לג’יפים, שטח ומכונאות רכב ומאז זהו תחום מאוד מרכזי בחיי.
