טיול בהרי יהודה
יום אחד אני והמשפחה שלי נסענו לטיול בהרי יהודה.
התארגנו, בתיק הגדול שמנו חטיפים ומים ועלינו למכונית.
בדרך ראינו נוף יפה ממש, בנוף היה כל מיני הרים וחיות, זה היה כל כך יפה, המשכנו בנסיעה, עד שסוף סוף הגענו, כבר כמעט נרדמתי ויצאנו מהמכונית.
בהתחלה חשבתי שהרי יהודה לא כל כך יפים, אבל בסוף התפעלתי ונדהמתי ממש. ראיתי את כל ההרים והגבעות ואמרתי: “מההההה? אנחנו הולכים לטפס על ההרים הגבוהים האלו”? “בואו ונתחיל לעלות, ואם זה יהיה יותר מידי גבוה אז נרד בחזרה.” אמרה אמא. “טוב…” אמרתי, והתחלנו לטפס.
הרגליים שלי כאבו נורא וכל הזמן ההורים שלי אמרו “תנסי עוד קצת,” המשכנו, ואני הרגשתי שהרגליים שלי התמוטטו ובדיוק בזמן הזה נפלתי והתגלגלתי והתגלגלתי ונעצרתי בהתחלה. זה כל כך כאב ברגליים ובראש בעיקר, שאר המקומות קצת כאבו והרגשתי ממש נורא, אמרתי לעצמי “איזה באסה, אני לא אוכל להמשיך עם המשפחה שלי בטיול בהרי יהודה!” פתאום בא איש גבוה עם משקפיים ומפחיד ממש ואז הבנתי שאני עוד יותר בסכנה… הסתכלתי למעלה ולא הבנתי איך יכול להיות שהמשפחה שלי ממשיכה בלעדיי… הרגשתי ממש עצובה, הסתכלתי לאחור וראיתי את האמבולנס שבא לקחת אותי לבית חולים העלו אותי על המיטה, ונכנסנו. כל כך פחדתי להיות לבד באמבולנס…
לפתע הרגשתי ליטוף בגב. זו הייתה אמא היקרה שלי. פתחתי עיניים והבנתי שהכול היה רק חלום, וכולם ברוך ה’ בריאים ושלמים.
