לפני המון שנים הייתה אישה שגרה בבית קטן ללא ילדים וללא משפחה סביבה.יוסי היהי לד שגר ליד השכנה. תמיד יוסי עזר לה להרים את הקניות שלה, מגיע לבקר אותה ואפילו שיחק איתה קלפים והיא הייתה נהנית לשבת איתו לצחוק איתו ולספר לו סיפורים.הקשר נרקם והתחזק, הוא התייחס אליה כסבתו והיא התייחסה אליו כאל נכדה. יום אחד יוסי רצה לקראת טו בשבט להפתיע ולרגש את סבתו והלך למשתלה.חיפש וחיפש עד שמצא כלניות ורודות יפייפיות בתוךאדנית חומה,והחליט:”את זה אקח אמר למוכר במשתלה”
והנה הגיע ערב טו בשבט. יוסי מתרגש ומצפה לרגע הזה כבר כמה ימים. יוסי דופק בדלת של סבתו, היא יוצאת ולא רואה אףאחד.
לפתע היא ראתה מול עיניה רק את העציץ, אחריי 5 שניות צף פרצופו של יוסי מאחוריי העציץ ואמר: טו בשבט שמח, סבתא חיבקהאותו חיבוקחזק ואמרה:תודה ילדי שאתה משמח אותי אתה צדיק,נישקה לו במצחו וחיבקה חזק חזק, יוסי ענה:”את סבתא שלי ולעולם לא תהי לבד” מאז טו בשבט הסבתא נהייתה בת בית בביתו של יוסי,הוריו
קיבלו אותה כסבתא של המשפחה.
הרפתקה באמצע הלילה
הרפתקה באמצע הלילה זה היה ביום שני בערב בשעה 9:27. צרחה נשמעה מהבית של השכנים וזאת לא הייתה צרחה של שמחה. לא כל כך הבנתי