טוב שיש חבר/יהונתן ירון
היו היו פעם שני חברים ממש טובים.
שילה ואביאל היו שכנים וגרו בנתניה, הם היו משחקים כל פעם שיכלו ביחד.
יום אחד אחרי הלימודים בתלמוד תורה הם טיילו ליד הים וראו מכולה על שפת הים. המכולה היתה נראית מלאה בחלודה ובטון מרוח עליה. לאט לאט שילה ואביאל התקרבו למכולה. שילה היה אמיץ והחליט להיכנס לתוך המכולה, אחר כמה רגעים שילה צעק לאביאל “בוא אל תהיה פחדן יש פה דברים של בנאים”
אביאל חשש שההורים שלו יענישו אותו אז הוא אמר לשילה שהוא לא רוצה להיכנס למכולה. שילה נשאר במכולה ושיחק בציוד של הבנאים. פתאום שילה הרגיש כאילו הוא במעלית. וראה שמנוף מרים את המחולה שילה התחיל לצעוק לאביאל “אביאל הצילו, תעזור לי” אביאל לא הסס לרגע ורץ לכיוון ביתו והזעיק את ההורים שלו ושל שילה מהר לכיוון המכולה. אבא של שילה היה חכם מאד, הוא ידע שיש רק מישהו אחד שמפעיל את המנוף. אבא של שילה רץ לכיוון מפעיל המנוף וצעק ” עצור הבן שלי בתוך המכולה”.
מפעיל המנוף עצר הכל כי הוא לא הבין מה קרה? למה צועקים אליו? אבל הוא ידע שמשהו קרה. והניח חזרה לאדמה את המכולה.
כולם רצו לכיוון המכולה לבדוק מה שלום שילה ושמחו לראות שהכל בסדר עם שילה.
שילה אמר לכולם ” אני התמודדתי בזכות מה שלמדתי בתלמוד תורה שהרב קוק כתב בספרו אורות הקודש: בן אדם עלה למעלה עלה כי כח עז לך יש לך כנפי רוח כנפי נשרים אבירים אל תכחש בם פן יכחשו לך דרוש אותם וימצאו לך מיד”
ומאותו יום שילה למד שלא נוגעים ברכוש של אחרים.
