באותו הלילה המחשבות לא הרפו ממני, מה יהיה מחר ? לא הצלחתי להירדם, הלילה עבר לאט. “יעלה ! יעלה ! קומי , מאוחר” . קמתי לבוקר בהיר ושמשי, אך זה לא עודד אותי לקום. המחשבה על בית הספר החדש לא עזבה אותי .
לפני שבוע , אני ומשפחתי עברנו לצפת. החברה והסביבה היו שונים בשבילי. הדבר שהכי הפחיד אותי היה ביה”ס החדש. אמי הרגיעה אותי “אין סיבה לדאגה! הכל יהיה טוב” זה קצת עודד אותי, כשעמדתי מול שער ביה”ס.
כשנכנסתי לכיתה ילדות הכיתה והמורה קיבלו אותי בסבר פנים יפות {זה לא היה עד כדי כך גרוע כמו שחשבתי}.
הימים חלפו.. הזמן עבר יחסית בטוב. כמעט שכחתי שאני חדשה..
בוקר אחד, הגעתי לביה”ס, נכנסתי לכיתה והתחלנו תפילה: “מודה אני לפניך…”
חשבתי על משמעות המילים. “וואו!! כמה חשוב להודות על כל דבר! גם על שינויים והפתעות בחיים”
סיימנו תפילה, והתחלנו בשיעור “דמויות מופת”. המורה סיפרה שבשיעור נעסוק בדמות מיוחדת מאד. כולם אמרו שמות של נשים מיוחדות, אבל אף אחת לא הכירה את הדמות שהמורה הציגה את תמונתה.. ולאחר מכן אמרה את שמה “נחמה ליבוביץ”. היא היתה נראית כמו סבתא פשוטה, ולא הבנו מה המיוחד בלימוד עליה, עד שהמורה הקריאה לנו את קורות חייה:
“נחמה נולדה בלטביה, נישאה לדודה ליפמן ליבוביץ ועלתה איתו לארץ ישראל. לנחמה ולבעלה לעצמי- איזו דמות מיוחדת! לא מתלוננת על כך שאין לה ילדים, ובמקום זה בוחרת ללמד ילדים ומבוגרים תורה, כמו שכתוב: “כל המלמד את בן חברו תורה- כאילו ילדו”. כמה צריך ללמוד ממנה!!
“יעלה, את שומעת?” המורה קראה בשמי, וניתקה אותי ממחשבותיי.
“הרב רפאל פוזן סיפר על נחמה שהיא לקחה את כל הכח וההתלהבות שלה בתפילה היומיומית על שלא היו לה ילדים, והיא לא התלוננה על מצבה. נחמה היתה גדולה בלימוד התורה, ועזרה לתלמידים רבים לאהוב את לימוד שפת הקודש, לשאול שאלות ולעיין בפשטות בפירושי רש”י”
המורה המשיכה בתיאור חייה ומפעלה החשוב של נחמה ליבוביץ. המשכתי להקשיב, וחשבתי על
ברכת “שעשה לי כל צרכי”. נחמה היתה אישה מבוגרת, והיתה מודה לקב”ה שלמרות שהיא מבוגרת, היא אוכלת, הולכת, לומדת ומתפקדת. זה לא ברור מאליו”
הבנות בכיתה נדהמו מהדמות המיוחדת שהכירו. ואני חשבתי לעצמי- מהו כוחה של אישה ואיך צריך להודות על הכל, כי לא הכל ברור מאליו!
מאותו היום, הגעתי בלב שמח ובהודאה גדולה לביה”ס. שיש לי את הזכות ללמוד ולהחכים, ואולי להיות תלמידת חכם כמו סבתא נחמה. הלוואי!!
