ביער קסום מלא עצי ברוש ואקליפטוס היה בית ספר לחיות היער.
בהפסקת הבוקר שיחקה החבורה במשחק ״דג מלוח״.
שיפי השפירית אמרה לשמוליק הצב: ״אתה הולך לאט מידי, אתה לא יכול לשחק איתנו״.
קופי הקוף הצטרף ואמר: ״תעוף מפה״, טיטי הטווס אמר: ״אתה צודק, הוא לא יכול להצטרף, בואו נמשיך לשחק בלעדיו״.
אלי הארנב אמר: ״אני לא יכול לראות אותו עומד בצד לבד, בלי אף אחד, אני יוצא מהמשחק!״ והלך.
״זו לא פעם ראשונה שאני רואה אותו ככה״
אלי התקרב לשמוליק ואמר לו: ״רוצה לשחק איתי?״
״ברור״ ענה שמוליק, וחייך.
״אתה יודע איך הרגשתי?״ ״כן״ אמר אלי ״אני יודע שהרגשת לא נעים״.
״מה בא לך לשחק?״ שאל אלי, ״ בוא נשחק בקוביות ונבנה מגדל גבוה״
אלי ראה את כל החבורה נהנית אבל שמח יותר שהוא עושה מעשה טוב ונכון.
בסוף, כל החבורה ראתה את המגדל שלהם והצטרפה אליהם,
כולם בנו יחד ושמוליק הצב הרגיש שמח ולא הרגיש יותר לבד.
