לפני הרבה שנים היה ילד בשם צון . ההורים של צון החליטו לעבור דירה לארץ ישראל הקדושה.
צון התרגש לראות את הכיתה שלו החדשה. בהפסקה אף ילד לא רצה לשחק עם צון . הוא היה עצוב שאף ילד לא רצה לשחר עם צון.
הילדים עשו עליו חרם .
בכיתה היה ילד בשם נועם. הוא לא עשה חרם על צון הוא הלך לצון ושאל את צון :”למה אתה לא אומר למורה שהכיתה עושה עליך חרם?” צון אמר לו שהוא מפחד.
אחרי כמה ימים נועם הזמין את צון הביתה שלו . נועם שאל אותו שוב : ” אתה רוצה להגיד למורהשהם עושים עליך חרם?” הפעם צון אמר כן.
למחרת בבית הספר, נועם וצון הלכו למורה בהפסקה וסיפרו לה על החרם.
בשיעור המורה סיפרה לילדים בכיתה סיפור על ילד שעשו עליו חרם בהפסקה , חשבו הילדים והבינו מהסיפור שהם צריכים ללכת לצון ולבקש ממנו סליחה.
אחרי שהכיתה ביקשה סליחה מצון סלח להם.
הם הבטיחו שלא יעשו על אף אחד חרם . נועם אמר לצון : ” אתה רואה היה עדיף להגיד למורה. ” והם המשיכו להיות חברים טובים.
