חרבות ברזל

בשמח תורה בבוקר אני היתי בבית וישנתי בחדר שלי, והיה המון אזקות
וחשבתי שחלמתי ופתום שמעתי בום חזק ונבלתי, הלכתי לאמא והיא
אמרה הכול בסדר חמודה שלי אל תדאגי
ישבנו חודש בבית בלי לימודים ובלי לראות חברים רק מידי פעם לצאת
לבחוץ.
הייתה לי ההרגשה שקורה משהו לא טוב במדינה אמא ואבא לא כל כך
סיפרו לנו מה קורה כי לא רצו שנדע או שנפחד יותר מידי.
אני מאוד פחדתי בתקופה הזאת מהאזעקות ומהבומים אפילו באותה שבת
נפל אצלנו טיל על אחד הבתים ביישוב.
בלילה היו המון בומים והלכתי לאמא מרוב פחד
באחת השבתות דודה שלי בא אלי ורצתה לרדת לגינה, אצלנו ליד הבית יש
2 גני שעשועים אחד קטן והשני גדול יותר , בגנה הקטנה היתה מקלט,
ורצתי ללכת למכום שיש בוא מקלט, ודודה שלי ואחותי לא רצו ללכת לגינה
הקטנה,אז הלכנו לגנה הגדולה, ופתום היתה אזקה, אני ודודה שלי ואחותי
פחדנו מאוד אמא לקחה אותנו למקום יותר בטוח שמנו ידיים על הראש אמא
החזיקה את אחי התינוק ואיך שהכל נגמר חזרנו מהר הבית, הייתה לי
ההרגשה שיהיה משהו לא טוב וזה קרה בסוף. מזל שכולנו יצאנו בשלום .
כשהמלחמה המשיכה כל הזמן שאלתי את אמא אם ננצח ואז באיזה מוצאי
שבת אמא קראה לי לחדר שלה כי רק בחדר של ההורים הם ראו חדשות
והיא הראתה לי מה אנחנו עושים בעזה שהכל שם הרוס ושהחיילים נלחמים
בגבורה, זה קצת הקל עליי וישר אמרתי לאמא שאחנו בטוח ננצח במלחמה