חרבות ברזל ממבט של ילדה

מלחמת חרבות ברזל ממבט של ילדה

עם ישראל חי

 

כמפגש ראשון הייתי רוצה לספר לכם על משפחתי יש לי אבא מקסים שקוראים לו יאיר

ואמא אלופה שמתחזקת את הבית וקוראים לה הודיה אחי דביר אחותי אילה והכי קטנה במשפחה זאת אורי ואני נועם.

את המלחמה הזאת אני זוכרת מצוין חזרתי הביתה עם כל המשפחה מאושרת עד הגג

כי היה שמחת תורה. ערב שבת אני מתכוננת לשינה עם אחי ואחיותיי , אחרי לילה שמח של ריקודים ושירים.

אמא באה לחדרי לאחל לי לילה טוב ושינה מתוקה.

בבוקר בשעה שש אני שומעת רעש מוזר. אני מתעלמת ממנו וממשיכיה לישון כרגיל כשלפתע פתאום אבא ואמא רצים לחדר הילדים ואומרים לנו רוצו לחדר מדרגות יש אזעקה.

אני עמוסת מחשבות אבל רצה עם משפחתי לחדר המדרגות  [כי אין לאף אחד בבניין ממ”ד]

כולם נראו מבוהלים ומבולבלים מנסים להבין מה קרה

המחשבות העיקו עלי מאוד אבל ניסיתי לשמור על פרופיל נורמלי ,

ואז שמעתי קבוצת שכנות ושכנים מדברים על כך שבתוך עזה יש קבוצה שקוראים לה

חמאס והם התכוננו לעשות פיגוע בישראל .

נלחצתי כמו שלא נלחצתי בחיים ,נצמדתי לאמא והתחלתי לבכות היא אמרה לי להירגע וכשהיא תבין הכל אז היא תספר לי .

דבר ראשון נרגעתי ואחרי כמה אזעקות מעצבנות אבא אמר שאפשר להיכנס

רצתי למיטה והתכרבלתי בשמיכה.

אבא ואמא הסתגרו בחדר ולפי הפרצוף שלהם ,הם מאוד מודאגים .

אבל באותו זמן נדדו מחשבותיי ונרדמתי, כשקמתי היה  9:00

כולם היו ערים והתחלנו להתארגן, אבא ואחי לתפילה ואמא אני ואחותי להכנת סלטים .

היו עוד 8 – 5 אזעקות, לא נלחצתי יצאתי עם אחותי הקטנה בנחת  ואחרי 10 דקות חזרנו .

ולבסוף נגמרה השבת ועשינו הבדלה

אמא התחילה לראות חדשות אנחנו הלכנו להתקלח ואבא היה בטלפון והודיעו לו שבגלל

שהוא מפקד אז הוא צריך ללכת למפקדה ונורא הצטערנו .

מיום ליום שמענו יותר ויותר על כך שיש לנו המון חטופים והרבה חיילים נפצעו

 אבל ידענו שהקב”ה איתנו ושאנחנו עוד ננצח . אחרי יומיים בערך היה קטע מצחיק

חברה שלי סיפרה בדיחה וזה הולך ככה בדואי מהמדבר נכנס לתוך מונית בלונדון.
באמצע הנסיעה ביקש הבדואי:
“תכבה בבקשה את המוזיקה. לפי הדת שלי אסור לשמוע מוזיקה.
כי בתקופת הנביא לא היה מוזיקה. ובמיוחד לא היה מוזיקה מודרנית. שזה אב החטאים!”
הנהג כיבה את המוזיקה ולאחר כמה דקות עצר את הרכב ופתח לבדואי את הדלת.
הבדואי צעק: “הייי, מה אתה עושה?”
הנהג: “בתקופת הנביא לא היו מוניות. לך תחכה לגמל!” התפוצצנו מצחוק…

ביום שלמחרת הייתה שביתה ושמחנו מאוד . דביר צעק בבית יש עוד יום חופש

גם אני שמחתי וחשבתי שמעל חודש וחצי לא למדנו ופספסנו המון חומר

ולבסוף חזרנו ללימודים וכמעט הגיעה מחצית והיה לנו טונות של מבחנים

ויאמר לזכותה של המחנכת שלי שהיא דאגה לכך שלא יהיה מצב שיהיה

לנו מעל מבחן או שניים בשבוע, ועכשיו הייתי רוצה להמציא סוף טוב למלחמה הזאת .

אז ככה צה”ל מצליחים למצוא פתח סודי למנהרות ,הם מתכננים תכניות בעוד שתושבי

עזה מתחילים לסגת.

 צה”ל מתחלק לשתי קבוצות. קבוצה ראשונה פורצת לתוך המנהרות ומחזירה את החטופים וקבוצה שניה מחזירה את עזה שפעם הייתה גוש קטיף לידינו

ולבסוף אנחנו מנצחים ועזה בתבוסה

[אני יודעת שזה לא יהיה כל כך פשוט אבל מקווה שזה יקרה]

 

סוף