חסר עונים
יום אחד, בארצות החמות עני אחד קיבץ נדבות אך קיבל מעט מאוד ולא יכול לפרנס את משפחתו. בלילה ישב טוליק בביתו הקר וחשב ‘אם אמכור את עצמי ואתן את הכסף למשפחתי אז הם יחיו ואני אהפוך לעבד, במקום שכולנו נמות מרעב’ המחשבה הזו העסיקה אותו והקשתה עליו להירדם, בעודו מתהפך במיטתו שמע דפיקה בדלת, טוליק רץ לפתוח ובפתח ראה אדם שמלבושו ניכר שהוא סוחר עשיר. הסוחר חיפש פועל שיעבוד אצלו בשדות, טוליק שמח שמצא עבודה. כל יום הלך טוליק לשדותיו של הסוחר, הוא חרש, עדר, זיבל, זרע וקצר , ברווחים של היום הוא קנה קצת לחם וקצת חלב.
יום אחד בזמן שהשמש הכתה על ראשו, טוליק היה צמא והוא ניגש לבאר לשתות מים. בקרקעית הבאר הבחין טוליק בדבר מה מנצנץ. טוליק אימץ את עיניו כדי לראות מה מנצנץ, באפילת הבאר זיהה טוליק תיבה מלאה במטבעות כסף וזהב, מרוב התרגשות ועניין שכח טוליק שהוא באמצע העבודה ולא השגיח בסוחר המסתכל עליו בכעס.
“מה אתה עושה?” שאל הסוחר? טוליק לא רצה לשקר וענה “ראיתי משהו נוצץ בתוך הבאר והסתקרנתי לדעת מה זה” הסוחר פיטר את טוליק על זה שהוא התבטל באמצע העבודה.
טוליק היה כל כך קרוב לזכות באוצר אך עכשיו הוא פוטר. למחרת חזר טוליק לקבץ נדבות והרוויח פרוטות בודדות, חייו חזרו למסלולם הקודם.
יום גשום אחד, בזמן שטוליק מקבץ נדבות ניגש אליו אדם עטוף במעיל והביא לו דבר מה עטוף בנייר. על הנייר כתוב” כשאמות האוצר יהיה שלך” טוליק לא הבין את החידה וקרא אחרי האיש “עצור” אך הוא לא ענה, טוליק החל לרוץ אחריו אך האיש הגביר את צעדיו ונעלם בסמטאות השוק הרטוב. טוליק חזר לפינת הרחוב בה קיבץ נדבות, הסיר את הנייר ולעיניו נגלה יהלום נוצץ. טוליק שמח מאוד וחזר לביתו, חיוך על פניו וחידה בליבו.
עשר שנים לאחר מכן הסוחר נפטר ולא היה מי שיירש את ממונו. הדיינים חיפשו אדם קרוב, יורש ולא מצאו. אחד העוזרים של הסוחר אמר “פעם היה לו עובד שהוא מאוד אהב וכיבד, ויום אחד הוא אמר לנו שאם לא יהיו לו יורשים את תיבת האוצר יש להביא לטוליק הקבצן”. הדיינים שאלו אותו “איפה גר אותו טוליק? מדוע הוא זכה לאוצר?” העוזר נתן להם את הכתובת אך לא ידע לומר מדוע דווקא הוא.
הדיינים הלכו לכתובת שנתן להם העוזר, טוליק פתח להם את הדלת והם הביאו לו את התיבה. טוליק לא הבין מדוע זכה בכל העושר, הסוחר נשכח מליבו. כשיצאו האנשים התיישבו טוליק ובני משפחתו מסביב לתיבה, על המחצלת היה מנוח היהלום העטוף, כשפתחו את התיבה מטבעות נוצצות סנוורו את עיניהם בבטן התיבה היה חרוט משפט בכתב יד זהה לזה שעטף את היהלום
“נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה “
