חסרת מזל

זו הייתה שעת חצות.

רק לפני 6 שעות ההורים נרגשו לקראת לידת בנם שתיערך בעוד חודשיים.

בזמן ארוחת הצהריים משרתות התרוצצו סביב הזוג המלכותי- הניחו אוכל מפואר על השולחן, צלעות כבס ברוטב אדום עשיר בתבלינים; עוף הודו ממולא באורז; פאי אגוזים; נזיד עדשים; יין אדום ועוד מאכלים טעימים.

כשהמלכה אודט סיימה לאכול בן זוגה, המלך תיאודור נשק לה במצח והלך לחדר הכס, מהנהלת המשק של הארמון אליס התקרבה לעבר המלכה וביקשה ממנה לבוא לחדר הארונות בשביל למדוד שמלות לקראת נשף יום ההולדת שיערך בעוד חודשיים לכבוד בנה הבכור.

במהלך מדידת השמלה האחרונה האם נפלה על הארץ והתעלפה.

לאחר 4 שעות מתחילת הארוחה אודט פתחה את עיניה ומצאה את עצמה במיטתה ועשרות משרתות מתרוצצות סביבה, מאלתרות תרופות, מתעסקות בשיחות עם רופאים בכירים ונראות מודאגות.

לפתע המלך קם מהכורסא שבצד החדר וקרא בקול: “היא התעוררה! אודט התעוררה!” ואודט שאלה: “מה קרה? למה כולם פה?” המלך התקרב אליה, אחז ביד המזיעה של אהובתו ואמר לה, “התעלפת, יקירתי,” הוא פנה בפרצוף כועס אל מנהלת המשק אליס ושאל אותה, “מה קרה בחדר הארונות?” שאל בכעס. אליס השיבה לו, “היא מדדה את השמלה האחרונה ופתאום נפלה לארץ והתעלפה, הוד מעלתך,” היא נלחצה כי המלך עשה לה פרצוף שהוא כאילו הרהר בדבריה. “ואיך אדע שאת לא משקרת? איך אדע שלא פגעת בה?” הוא שאל. “אני..” היא מלמלה. “היא לא עשתה לי כלום, אהובי,” אמרה המלכה. “היא לא פגעה בי,” חזרה שוב. המלך עזב את אליס וחזר למלכתו “את בסדר? את נראית מודאגת.. משהו מטריד אותך?” שאל. “אני בסדר.. זה רק ש.. אני מתרגשת. זה הכל.” היא אילצה את עצמה לחייך אליו והמלך החזיר לה חיוך.

כעבור שעתיים צוות רפואי בכיר בא לחדרה של המלכה, כולם יצאו מהחדר ורק המלכה והצוות הרפואי נשארו שם. אבל אז המלך ציווה על אליס לעמוד שם ולשמור שהם לא עושים למלכתו כלום. אליס ישבה שם כבקשתו והרופאים התחילו לדון עם המלכה מה היא הרגישה באותו הרגע שבו היא התעלפה. המלך היה לחוץ, הוא לא ידע מה קורה שם בפנים.

רופא אחד בעל עיניים קטנות אמר שהוא יודע מה זה, האחרים שתקו והקשיבו לו.

“את בהריון, הוד מעלתך, את עומדת ללדת,” הוא אמר בקול מופתע. המלכה וכל השאר התפלאו בדיוק כמו הרופא. “איך?” שאלה המלכה. “הייתי אמורה ללדת רק בעוד חודשיים!” אמרה.

כעבור זמן מה היא התאוששה מהלידה. אבל הלידה הייתה מוזרה, כי היא ציפתה לבן. יצא לה בן יפה תואר כמו שציפתה, אבל יצאה לה גם בת. בת מוזרה. הבן היה בעל שיער בלונדיני כמו אביו ועיניים ירוקות כהות כמו אמו.  אבל הבת.. היה לבתה צבע גוף תכלת ממש בהיר, עיניים שחורות ריקות מרגש ושיער ירוק כהה. המלך נכנס אחרי שאליס סיפרה לו שהמלכה אודט ילדה, ונדהם למראה התאומים שיצאו. “מה קרה פה, למה יצאה לנו תינוקת.. כזאתי?” הוא שאל. הרופא רק שתק. “אני אשאל שוב,” אמר המלך. “למה יצאה לנו תינוקת כזאתי?” הוא צעק. “אני לא יודע, הוד מעלתך, אני לא ראיתי תופעה כזאת מעולם..” אמר תוך כדי הרהור. כעבור זמן מה, המלכה והמלך קיימו דיון לגבי ביתם המוזרה.

בסופו של דבר הם קיבלו החלטה לשלוח אותה לנהר. לפני זה קראו לה בשם סופי, והם הלכו לנהר עמוק וזרקו אותה.