חנות הממתקים של סבתא רוזה
לסבתא רוזה הייתה את חנות הממתקים הכי מיוחדת בעיר. כל תושבי העיר ביקרו בחנות שלה ילדים ומבוגרים, ואפילו תיירים שבאו רק כדי לראות אותה. החנות הייתה גדולה, צבעונית ומלאה בממתקים: גדולים וקטנים, אדומים, ורודים, ירוקים וצהובים, בקשת מרהיבה של צבעים. על המדפים היו צנצנות זכוכית גבוהות ומבריקות, מלאות בסוכריות מכל הסוגים ושוקולדים עטופים בניירות נוצצים.
מהרגע שנכנסים לחנות מרגישים שמחה בלב. ריח מתקתק ונעים ממלא את האוויר, ומוזיקה שקטה מתנגנת ברקע. העיניים לא יודעות לאן להביט מרוב יופי, והלב מתמלא התרגשות, כאילו כל דאגה נשארת מחוץ לדלת. כל מי שנכנס לחנות של סבתא רוזה יוצא ממנה עם חיוך גדול
אני נועה, אני בת 10, יש לי שיער בצבע חום ארוך שתמיד אסוף.האהבה הכי גדולה שלי היא לעזור לסבתי בחנות הממתקים שלה. אחרי בית הספר אני מגיעה אליה כמעט כל יום, מסדרת קופסאות, ממלאת צנצנות, ומדי פעם גם עוזרת ללקוחות לבחור ממתקים. סבתא אומרת שהחנות היא לא רק חנות ממתקים, אלא גם מקום שעוזר לאנשים להרגיש טוב. היא תמיד מסבירה לי שלא כל מי שנכנס מחפש רק משהו מתוק. סבתא מאמינה שמילה טובה, חיוך וקצת תשומת לב יכולים לשמח כל אדם. לכן, היא מקבלת את כולם בסבלנות ובאהבה.
יום אחד חזרתי מבית הספר כדי לעזור לסבתא בסידור החנות, ראיתי ילדה קטנה שמשוטטת בחנות. היא הסתכלה מסביב עם מבט לחוץ ומפוחד, היה ניראה שהיא מחפשת מישהו. ניגשתי אליה ושאלתי אם אפשר לעזור לה, אמרתי: ״היי, אני נועה, איך אפשר לעזור לך?״.
הילדה סיפרה לי שהיא הייתה בדרכה הביתה מבית הספר, אבל היא פנתה בפנייה לא נכונה והלכה לאיבוד. היא נראתה עצובה וכמעט והתחילה לבכות. ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי לה שהכול יהיה בסדר. לפתע נזכרתי בסוכריות המזל שסבתא תמיד הייתה צוחקת עליהן, והצעתי לה את סוכריות המזל שיעזרו לה לחזור הביתה בשלום . היא חייכה קצת, אמרה תודה, לקחה את הסוכריות והלכה. אחר כך סיפרתי לסבתי את מה שקרה, והיא אמרה שעשיתי מעשה טוב. כל היום חשבתי על הילדה וקיוויתי שהיא הגיעה לביתה בשלום.
למחרת בבוקר התחילה חופשת חנוכה, והחנות הייתה מלאה יותר מהרגיל. היו ילדים שבאו אחרי הדלקת נרות, הורים שקנו מתנות קטנות, וסבתות שקנו שוקולדים לנכדים. היה לנו מאוד עמוס ולכן גייסנו עובדת זמנית בשם לילי. לילי הייתה נחמדה אבל ההתחלה הייתה קשה לה . היא התבלבלה במחירים, והתרגשה כשעמדו הרבה אנשים בתור. בסוף היום בכתה ורצתה לעזוב.
אני וסבתי עודדנו אותה ואמרנו לה שלא תדאג כל ההתחלות קשות. ביום המחרת לילי הגיעה יותר בטוחה בעצמה היא חייכה יותר ללקוחות, דיברה איתם, ואפילו התחילה להמליץ להם על ממתקים. אחרי כמה שעות היא כבר עבדה מצוין, ולא נלחצה כשטעתה וכל זה כי היא האמינה בעצמה ולא ויתרה.
באותו הרגע נכנסה לחנות אותה הילדה שאיבדה את דרכה, אך הפעם עם אימה. היא רצה אליי ואמרה לי שהסוכריות עזרו לה והיא מצאה את הדרך הביתה. האמא הודתה לי ולסבתי, ואני הרגשתי שמחה וגאווה.
ידעתי שהסוכריות שנתתי לילדה לא באמת היו סוכריות מזל, אבל היא האמינה בהן, וזה מה שעזר לה להאמין בעצמה. גם לילי האמינה בעצמה, וזה מה שעזר לה להצליח בחנות.
מסר: לפעמים כל מה שצריך זה רק להאמין בעצמך.
