בשנת 1777 בחנוכה התרחשה מלחמה בין אנגליה לבין התושבים בצפון אמריקה. אנגליה הובילה את הצי שלה לכיוון צפון אמריקה ושם אירעה המלחמה. על הצבא האנגלי פקד שלטון המלוכה ועל הצבא האמריקני פקד ג’ורג’ וושינגטון.
בשני הצבאות היו יהודים. יהודי אחד בשם דניאל בצבא האמריקני רצה להדליק נרות חנוכה, ולכן אותו היהודי דניאל הלך ליער החשוך בלילה. הוא לא חשב שמישהו יעקוב אחריו כי כל החיילים כמעט שהתייאשו והתעייפו לגמרי מהמלחמה.
בהתרגשות וברעדה נכנס ליער והדליק בשמחה עצומה את החנוכייה של אביו שאותה שמר למשמרת שנים ארוכות לאחר שקיבל אותה מאביו כחלק מהירושה.
בעודו עומל על ההדלקה, דניאל הרגיש טפיחה על הכתף. כשהסתובב לאיטו ראה את מפקדו ג’ורג’ וושינגטון! מיד החל בכיבוי החנוכייה אך וושינגטון שאל אותו בכל זאת: ”מה אתה עושה חייל” ענה לו דניאל היהודי: “יהודי אני וחג הוא לנו היום ומנהגנו בחג זה להדליק את כלי זה: החנוכיה!” ”לשם מה?” שאל וושינגטון את דניאל.
דניאל היהודי סיפר לו הכל על חג החנוכה: לשם מה אנו חוגגים אותו? למה אנו קוראים לו בשמו? איך היהודים נצחו את המכבים? ואיך פך השמן הספיק לשמונה ימים? ולבסוף אמר ”וכמו שהמכבים נלחמו נגד היוונים מעטים מול רבים ונצחו, כך גם אנחנו!” ואחרי משפט זה נפרד וושינגטון מהיהודי והלך לו.
חלפה שנה והאמריקנים נצחו במלחמה מדינת ארצות הברית של אמריקה קמה ונשיאה: ג’ורג’ וושינגטון! אותו היהודי ישב לו בביתו והדליק נרות חנוכה ובדיוק כשסיים נשמעה דפיקה בדלת היהודי פתח את הדלת ופתח הבית עמד הנשיא ג’ורג’ וושינגטון בכבודו ובעצמו! וושינגטון אמר ליהודי בפנים מוארות: ”אתה אורה של ישראל אמונתך חזקה ואין לך מכשול”, הבאתי לך מתנה קטנה כאות תודה על תרומתך הרבה” ומיד הוציא מכיסו מדליית זהב שעליה היתה מצוירת מנורת הזהב ולמטה היה הכיתוב ”תודה מג’ורג’ וושינגטון”.
חנוכה של שנת 1778 היה מוצלח ביותר עבור אותו יהודי!
