שלום קוראים לי שירה ואני גרה בנתניה, ולומדת בבית הספר אורות רש"י. כשהמורה ביקשה לכתוב
סיפור למרוץ צבי בחרתי בסיפור ממש מרגש שדוד שלי סיפר לי.
הייתה אישה אחת שלא הצליחה להביא ילדים במשך שנים רבות. לילה אחד היא הלכה לישון ואימה
שנפטרה באה אליה בחלום ואמרה לה חמש כנגד חמש אך היא לא הבינה למה היא מתכוונת.
האישה התפללה רבות ולאחר כמה חודשים התבשרה שהיא בהריון. הבשורה שימחה ממש אותה ואת
בעלה, והם ניגשו לבצע בדיקת אולטרסאונד בתוצאות הבדיקה הרופא אמר להם "מזל טוב יש לכם
חמישה" הם ממש התרגשו ושמחו .
לאחר תשעה חודשים האישה ילדה נסעה עם בעלה לבית החולים ללידה. בעלה ניגש ואמר לה שה להם
כסף לעגלות מוצצים, מזון לתינוקות וטיטולים. הם דאגו מאוד ושאלו את עצמם מאיפה יהיה להם כסף כל
חודש לקנות את צורכי התינוקות . האחות שנכחה במקום ניגשה אליהם ושיתפתה אותם שיש מישהי
שמחפשת הורים בשביל לתרום להם כסף לגידול ילדיהם. האחות העלתה בפניהם שהאישה שתורמת
רוצה לתרום אך ב"מתן בסתר" ושהיא לא רוצה להגיד את שמה וכל חודש האחות תמסור את המעטפה
עם הכסף להם. ההורים לא האמינו לנס שהתרחש והודו על כך לאחות ולבורא.
כך היה כל חודש האחות מסרה להורים מעטפה עם כסף שסייע להם רבות. כעבור שנתיים האישה
אמרה לאחות שהיא מרגישה לא בנוח ושאינה מוכנה יותר לקחת כסף מבלי לדעת מי התורמת כיוון
שהיא רוצה להודות לה ולעשות הכרת הטוב. האחות הקשיבה לה ואמרה שתדבר עם התורמת ותשאל
אם היא מסכימה, תחילה התורמת סירבה אך לבסוף הסכימה והם קבעו להיפגש.
הגיע יום המפגש והאישה ארגנה כיבוד בביתה. היה דפיקות בדלת והתורמת נכנסה והאישה ובעלה
רואים מישהי מעל לגיל שמונים הם אירחו אותה והודו לה על העזרה המרובה. הם התיישבו בסלון
והתחילו לדבר לפתע התורמת מצביעה על התמונה של אמא של האישה ואומרת שהיא מוכרת לה
ומתחילה לבכות .הם שאלו אותה מה קרה והיא התחילה לספר להם.
לפני הרבה שנים, שהייתי נערה הייתי בשואה ובכל יום היינו מקבלים קליפות של תפוחי אדמה ומעט
חמאה. אני וארבעה חברותיי אמרנו תכף מתקרב חנוכה נשמור את הקליפות של התפוחי אדמה
והחמאה כדי שנוכל להדליק את החנוכייה .
בס"ד
הגיע חג החנוכה ובהתרגשות גדולה לקיים מצווה. בכל לילה היינו הולכות בסתר ומדליקות את הקליפות
תפוחי אדמה בתור חנוכייה. לילה אחד הלכנו להדליק את החנוכייה ואמא שלך הייתה עובדת אם
הנאצים והיא תפסה אותנו מדליקות חנוכייה וסיפרה על מעשינו לנאצים .
הנאצים אמרו לנו שבעוד כמה ימים יהרגו אותנו בתליה מול כולם וכך כולם ילמדו לא לעבור על החוקים
שלהם. אני וחברותיי ממש פחדנו, ולמחרת ראיתי שבחלון ביתו של אימך יש אור המזכיר חנוכייה דולקת.
באותו הרגע עליתי לביתה ואמרתי לה שזה לא יפה שהיא סיפרה עלינו שהדלקנו חנוכיה והרי היא
בעצמה מדליקה חנוכייה. היא ממש התעצבנה עליי וצעקה ובעטה בי ונפלתי מכל המדרגות . האמא
של התינוקות הייתה מובכת וביקשה סליחה על מעשיי אימה. התורמת אמרה לה חכי שתשמעי את
המשך הסיפור את ממש לא צריכה להצטער.
כשהגיע היום בו אני וארבע חברותי היינו אמורות לעלות להורג. העמידו אותנו בשורה מול כולם ולפני
שהרגו אותנו אימך אמרה משהו באוזני הנאצים והם שיחררו אותנו. אנחנו ממש שמחנו ועד היום אני לא
יודעת מה היא אמרה לנאצים שהם הסכימו לשחרר אותנו, אמא שלך הצילה אותנו. האישה הבינה למה
אימה אמרה לה חמש כנגד חמש בחלומה. החמש נשים שאמא שלה הצילה בשואה היו כנגד חמש
הילדים שנולדו לה ולבעלה. והדבר המרגש שאחת מהן סייעה להם כלכלית אחרי שנים רבות לגדל את
ילדיהם.
והמסר מן הסיפור ברור כי אין לדעת מתי ואיך נקבל שכר על מעשינו הטובים
