חמישה אחים, שלום אחד וקצת סוכר/שושן בצלאל
לפני שנתחיל בואו תכירו את המשפחה שלי, אמי: גלית, אבי: ראובן, שתי אחיותיי: רונית ואורנה, ושני אחיי: דוד, אחי התאום עומרי ואני רם.
אני וכל אחי ואחיותיי מאוד אוהבים כלבים ורצינו מאוד שיהיה לנו כלב. ביקשנו מההורים שלנו כלב והם לא הסכימו. לא ידענו מה לעשות ואחרי מחשבות רבות, עלה לנו הרעיון שבמקום לבקש מתנה ליום ההולדת, נבקש כלב. אמא התנגדה לכך וכאשר הגיע התור של אחותי אורנה לבחור מתנה ליום ההולדת, אמא הודיעה לאחותי אורנה שהשנה היא תקבל מיטת נסיכות. הבנו שאין טעם לנסות לשכנע אותה לבחור בכלב במקום.
לפני פסח, אבא הודיע שמי שימצא את האפיקומן יזכה במה שהוא רוצה. התלהבנו וחשבנו שזהו, הכלב ממש בדרך אלינו…, כי אחד מאיתנו שימצא את האפיקומן יבקש כלב. לקראת החג, אמא הודיעה לנו שבני הדודים שלנו אורי ורונה יבואו להתארח אצלנו בחג הפסח. היא ראתה את המבטים המאוכזבים שלנו ולא הבינה את פשר האכזבה, הרי אנחנו חברים טובים ותמיד שמחים בבואם. האמת היא שהבנו שאיתם זה לא הולך להיות כל כך פשוט לזכות באפיקומן, אבל מיד גילינו תושייה והתחלנו לעשות רשימה של כל המקומות שאבא יכול להחביא את האפיקומן. בליל הסדר חיכינו כבר לשלב חיפוש האפיקומן, היינו בטוחים שלאחר כל האימונים אנחנו נמצא אותו אך לפתע שמענו את רונה צועקת שהיא מצאה את האפיקומן. כל כך התאכזבנו, כל כך רצינו כלב… ועכשיו, אין לנו שום סיכוי שזה יקרה. הצטערנו מאוד.
הישועה שלנו באה ממקום לא צפוי ואף עצוב. אחרי מה שקרה במדינה בשמחת תורה, אבא קרא בפייסבוק שיש כלבים נטושים כי הבעלים שלהם נהרגו או נמצאים בשבי החמאס. בערב שבת בדברי התורה בשולחן שבת אבא דיבר על כך שחשוב מאוד לעשות חסד בעולם. חסד אפשר לעשות בכל מיני צורות ולכל היצורים החיים. מיד הוא הוסיף ואמר: “אנחנו נאמץ כלב, זו גם מצוה וגם מצוה שיש בה שמחה עבורכם”. צהלנו משמחה כל חמשת האחים, התחבקנו וצרחנו כולנו, “יהיה לנו כלב”, “יהיה לנו כלב”. אורנה ביקשה לקרוא לו שלום וכולם הסכמנו לכך מיד.
הבאנו את הכלב הביתה אך הכלב היה במצב בריאותי לא טוב והיה כל כך עצוב ומבולבל. דאגנו לו מאוד ולקחנו אותו לבית חולים לחיות. הווטרינר אמר שהכלב עבר טראומה ושהוא צריך לעבור שיקום ושזה אפשרי אם נעזור לו להתאושש. בהתחלה שיחקנו עם שלום בכדור והוא רק בהה בנו. הוא לא רצה לאכול ולהשתעשע כדרכם של כלבים. אך לאט לאט, צעד אחר צעד הוא התחיל לאכול ולשתף פעולה עם המשחקים שלנו אתו בכדור, בסוף הוא ממש רץ והביא לנו את הכדור. ככה הוא נכנס למשפחה והיה כבר חלק מאיתנו והיינו שמחים אתו מאוד.
יום אחד קיבלנו הודעה מהצבא שהבעלים של שלום הכלב השתחרר משבי חמאס והוא מחפש את הכלב שלו. התחלנו לבכות, ולומר שאנחנו לא רוצים להיפרד משלום אך עמוק בפנים הבנו שזה לטובת שלום ולטובת הבעלים ושאין ברירה. היינו עבורו בית לזמן מסוים וכעת המצוה היא להחזיר אותו לבעליו שזקוק לו במיוחד עכשיו. הסתבר שהשם המקורי של הכלב היה סוכר. לאחר ששלום או סוכר עזב, ההורים שלנו ראו כמה אנחנו מצטערים והחליטו לאמץ עבורנו כלב אחר. גם לכלב הזה קראנו שלום מתוך געגוע ורצון לזכור את הכלב המתוק והראשון שלנו.
